השמנת ילדים נמצאת היום במרכז השיח הציבורי. שכיחותה עלתה מאד בשלושת העשורים האחרונים. היא משפיעה על 17% מכלל הילדים והמתבגרים בארצות הברית. ובארץ הנתונים מצביעים על כי  20% מתלמידי כיתות א' סובלים מעודף משקל, ובכיתה ז' המספר מזנק ליותר מ- 30%.  

השמנת ילדים היא סוגיה מורכבת מאד ואי אפשר לראות אותה רק כבעיה קלינית, אלא גם כבעיה חברתית- נפשית עם השלכות על בריאות הציבור. קשה להיות ילד בעודף משקל בחברה המחברת בין רזון לאושר ובין הצלחה לבריאות,  חברה שאינה מקבלת את הפרט כפי שהוא ומנסה ללא הרף להכניסו לשבלונת הרזון. הצורך העז להיות רזים בכל מחיר מוביל את הילדים לחיים מלאי לחץ, לחיים המעמתים תחושות פיתוי אין-סופיות ושפע אוכל מחד, עם מסרים לרזון, לאיפוק ולהימנעות מאידך. המסרים הקונפליקטואליים מעוררים את התחושה שבקצת מאמץ וכוח רצון הם יכולים להשיג גוף אחר – רזה יותר, יפה יותר, מושלם.

 

הילדים גדלים בחברה שבה הכול, כך נדמה, מתחיל ונגמר במראה.

 

בחברה שבה הרזון הוא ערך המשויך להצלחה, אושר ובריאות, השמנה ממילא תהיה עדות לכישלון, חוסר האהדה וחולי. הסטיגמה הנוגעת למשקל הגוף מתחילה כבר בגיל צעיר. קיימות היום עדויות ליחס מפלה לילדים כבר מגיל שלוש. מספר מחקרים בחנו את הסטיגמה כלפי ילדים עם משקל יתר בגילאי גן ועד ביה"ס היסודי. הם הראו שהילדים כמו המבוגרים מייחסים לילד עם משקל יתר יכולת שליטה במצבו, וככל שמיוחסת לו יותר שליטה במצב, כך הסטריאוטיפים והדעות הקדומות כלפיו הפכו שליליים יותר. מדגם שנערך ב 2012 בקרב תלמידי כיתות א' ב- 29 בתי ספר באוקלהומה הדגים, שהילד בעודף משקל הוא השנוא ביותר על ידי חבריו.

 

במחקר אחר שנערך ב 2004 בקרב 42 ילדי גן בני ארבע עד שש, נמצא כי לילד במשקל יתר יוחסו הכי הרבה תכונות אופי שליליות: רשע לעומת נחמד, טיפש לעומת חכם, מכוער לעומת יפה. יוחסו לו גם תכונות התנהגותיות שליליות: העדר חברים לעומת קיומם של חברים, מוזנח לעומת מסודר, רועש לעומת שקט. אמונות אלו הובילו לדחייה חברתית של הילד הסובל ממשקל יתר. כאשר נתבקשו הילדים לבחור מתוך סדרת תמונות של ילדים עם משקל רזה/תקין/יתר מי מהם היו רוצים שיהיה החבר הכי טוב שלהם, 55%  בחרו בילד הרזה, 38%  בחרו בילד במשקל הרגיל ורק 7% בחרו בילד עם משקל יתר.

 

לפי ארגון רופאי הילדים בישראל: 

• ילד בעל עודף משקל יוגדר ככזה כאשר הינו בעל מדד BMI (משקל חלקי גובה בריבוע) השווה או מעל אחוזון 85 לגיל ולמין,
  על פי עקומות CDC  (מרכז לבקרת מחלות בארצות הברית)

• ילד בעל השמנה יוגדר ככזה כאשר הינו בעל מדד BMI השווה או מעל אחוזון 95 לגיל ולמין, על פי עקומות  CDC.

 

אם נסכם כיום עומדות בבסיס בעיית ההשמנה בקרב ילדים ובני נוער שלוש בעיות יסוד:

 

• ילדים רבים נמצאים בעודף משקל. מסקר של משרד הבריאות עולה כי אחד מכל שלושה ילדים בישראל סובל מכך.
   

• תרבות הרזון - הילדים ובני הנוער סובלים מלחץ חברתי לרזון אידיאלי.  הם מוצפים במסרים חברתיים עקביים האומרים  שאפשר להגיע לרדת במשקל ולשומרו,  שרזון מביא עמו הצלחה, מעמד, כוח, כבוד, אושר, בריאות וחיים מלאים, שהרזון הוא מקום ריאלי ונורמלי, וכל אחד יכול להשיגו בקצת מאמץ וכוח רצון. מסרים אלה גורמים לתחושות מסולפות של מרבית הילדים באשר למבנה גופם, לגודלו ולצורתו, ומעוררים עיסוק מוגזם ולא בריא בדרכים להפחתת משקל כדי להשיג את המשקל האולטימטיבי.
   

• קיום תעשיית דיאטות הרזיה ענפה שראשיתה כבר בגיל צעיר. במדרג הבינלאומי של בני נוער עושי דיאטות, ישראל מדורגת במקום השני בקרב בני 13 , במקום הרביעי בקרב בני 11 ובמקום החמישי בקרב בני ה־ 15. דיאטות, כך אנחנו יודעים היום, גורמות לשיבוש האכילה, לשנאה עצמי, להתמכרויות, להפרעות אכילה ולהשמנה.