תסמונת המעי הרגיז הינה מחלת מעי פונקציונאלית שכיחה ביותר. מחלה פונקציונלית (תפקודית) אינה ניתנת להדגמה על ידי בדיקה גופנית, בדיקות דם, צילומים, אנדוסקופיה ביופסיה וכ"ו. בתסמונת המעי הרגיז נובעת הבעיה, משיבושים בתפקוד האיבר, בסף כאב נמוך מהרגיל או מחלה קלה שלא ניתנת לזיהוי.

הלוקים ב תסמונת המעי הרגיז סובלים מכאבי בטן ושינויים ביציאות כגון יציאות לא סדירות, עצירות או שלשול. תיתכנה תופעות נוספות כגון תפיחות הבטן, דחיפות למתן צואה ויציאות עם ריר.עוצמת התסמינים ותדירותם משתנה מאדם לאדם ויכולה לנוע מתסמינים קלים מאוד שאינם משפיעים על מהלך החיים השגרתי ועד לתסמינים קשים ותדירים הפוגעים באיכות החיים. כתוצאה מכך יש ירידה משמעותית באיכות החיים של אלו הסובלים מהתסמונת

 

מה גורם לתסמונת המעי הרגיז?

 

מעריכים שמה שגורם ל תסמונת המעי הרגיז הוא שינויים במערכת העיכול, כמו אי סבילות למזונות מסוימים, הרכב שונה של חיידקי המעי, הפרעה בתנועתיות המעי בשילוב של רגישות יתר של מערכת העצבים השולטת בפעילות המעי. יש כנראה גם השפעה למערכת העצבים המרכזית בעיקר תוצאה של מצבי לחץ, המחמירים את תסמיני תסמונת המעי הרגיז.

 

הטיפול בתסמונת המעי הרגיז

 

תסמונת המעי הרגיז מטופל באמצעות טיפול משולב, הכולל שלושה מרכיבים עיקריים:

1. טיפול תזונתי – מתמקד בסוגי המזונות העלולים לעורר את תסמונת המעי הרגיז, כמו למשל רגישות לסוכר או לסורביטול, או זיהוי

    מוצרי מזון הידועים כמעוררי גזים

2. טיפול התנהגותי - הכולל שינוי באורחות חיים, שבא לידי ביטוי באכילה ובפעילות הגופנית ובשימוש בטכניקות להורדת מתחים ולחץ.

3. טיפול תרופתי - לעיתים, כאשר הטיפול ההתנהגותי והתזונתי אינם עוזרים, יש צורך בטיפול תרופתי. הטיפול המומלץ משתנה בהתאם

    לסימפטומים של המחלה. כלומר, במקרים של עוויתות יינתן טיפול בתרופות נוגדות התכווצות, שתילקחנה סמוך למועד הארוחה.

    במקרים של שלשול יינתנו תרופות נוגדות שלשול. במקרים של עצירות אפשר להשתמש בסיבים תזונתיים.

    אם בנוסף נלווים לתופעה חרדות או דיכאונות, אפשר להשתמש בטיפול תרופתי בנוגדי דיכאון, שמקל משמעותית על התסמינים.

    בכל מקרה, כל טיפול תרופתי חייב להיות כרוך בייעוץ רפואי תואם.