עשרה מיליון נשים ונערות בארה"ב סובלות מבולימיה ומאנורקסיה, הנכנסים תחת ההגדרה של הפרעות אכילה. עקב מחסור בנתונים עדכניים קשה להעריך במדויק את היקף הפרעות האכילה בקרב בני נוער בישראל אבל בסקר הכנסת נכון ל-2010 נכתב ש"מכיוון שהפרעות אכילה, ובהן אנורקסיה ובולימיה, מטופלות בדרך כלל בקהילה, אין מידע מדויק על מספר הלוקים בהן בישראל, ואף אי אפשר להצביע על מגמה בשכיחות ההפרעות. הנתונים שנאספו מצביעים על פער ניכר בין מספר הלוקים בהפרעות אכילה לפי מחקרים סטטיסטיים (כאמור, 1.2% מהנשים ו-0.2% מהגברים לוקים באנורקסיה ו-4% מהנשים ו-1% מהגברים לוקים בבולימיה) לבין מספר המאובחנים כלוקים בהפרעות אלו ומטופלים. פער זה מעיד שרבים מן הלוקים בהפרעות אינם מאובחנים ומטופלים במועד על- ידי גורם מקצועי מתאים, והדבר עלול להביא להחמרת המחלה, להתמשכותה ולהקטנת הסיכויים להחלמה ממנה.

 

נהוג להבחין בין בעיות אכילה לבין הפרעות אכילה

בעיות אכילה הן הנפוצות מן השתיים. ניתן להגדירן כעיסוק מעוות באכילה, הכולל התקפי זלילה, הימנעות מאכילה ומצבי הרעבה קלים. בעיות אכילה כוללות לעתים הקאות, אך תדירותן נמוכה ועוצמתן חלשה מאלה המתרחשות בהפרעות אכילה. הן יכולות להוביל להורדת משקל או לעלייה במשקל. לרוב הן אינן פוגעות בתפקוד היומיומי ואינן מהוות סכנת חיים.

לעומתן, הפרעות אכילה נמנות  עם קבוצה של מחלות פסיכיאטריות, שהמאפיין העיקרי שלהן הוא התנהגות אכילה מופרעת ודימוי גוף מעוות. הפרעות אכילה מופיעות לעתים כמחלות נלוות למצבים נוירולוגיים, להפרעות אנדוקריניות ולהפרעות פסיכיאטריות, כגון דיכאון, הפרעת אישיות גבולית, סכיזופרניה, הפרעות פרנואידיות, הפרעות רגשיות והפרעות אובססיביות קומפולסיביות. שלוש הפרעות אכילה הנפוצות ביותר הן אנורקסיה נברוזה, בולימיה נברוזה והפרעות אכילה לא ספציפיות, שאחת מהן הוגדרה כתסמונת אכילה זללנית.

 

הפרעות אכילה - אנורקסיה נרווזה

לפי המדריך הדיאגנוסטי הסטטיסטי העדכני של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית יש ארבעה קריטריונים לאבחון אנורקסיה נרבוזה:

 

 

• סירוב לשמור על משקל גוף ברמה המינימאלית הנורמאלית לגיל לגובה ולמין (מתחת ל- 85%  מהערך הרצוי)

• פחד עז מעליה במשקל או מלהיהפך לשמנה למרות תת המשקל

• הפרעה בדימוי הגוף והשפעתה על ההערכה העצמית בנשים, העדר מחזור חודשי במשך שלושה חודשים לפחות.

 

קיימים שני דפוסי חולי עיקריים:

 

• אנורקסיה המאופיינת בהרעבה ולעיתים גם בפעילות גופנית נמרצת

• אנורקסיה המאופיינת בהתקפי זלילה המסתיימים לעיתים בהקאות

 

 

הפרעות אכילה - בולימיה נברוזה

בולימיה נברוזה היא בקבוצת הפרעות אכילה שהוכרה מבחינה קלינית רק ב-1979.  50% מהבולמים היו בעברם אנורקטיים. במשך שנים דנו בשאלה אם יש לראות בבולימיה נברוזה תת-קבוצה של אנורקסיה נברוזה, אך בשנים האחרונות מתחזקת הנטייה לראות בבולימיה הפרעה בעלת מאפיינים משלה. שכיחות התופעה באוכלוסייה לפי מחקרים שונים היא 2%-10%. 90% ממקרי הבולימיה הם נשים. שכיחות השיא היא בגיל 15-30. בשלושת העשורים האחרונים ניכרת מגמת עלייה מתמדת בשכיחות התופעה.

 

המאפיינים העיקריים של הפרעות אכילה מסוג בולימיה נברוזה:

• אפיזודות חוזרות ונשנות של התקפי זלילה שמאופיינות על ידי שני המרכיבים הבאים:

 

• אכילה בפרק זמן מוגבל (תוך שעתיים) כמות מזון שמוגדרת כגדולה מאוד בהשוואה לכמות, שרוב האנשים שאוכלים בפרק זמן שכזה ובנסיבות דומות.

• תחושת חוסר שליטה על האכילה במהלך האפיזודות

 

• בכדי למנוע השמנה, מתבצעת באופן שיגרתי פעולת היטהרות: הקאה, הרעבה, שימוש משלשלים או במשתנים או פעילות גופנית נמרצת.

• התקף האכילה וההיטהרות חוזרים על עצמם לפחות פעמיים בשבוע במשך שלושה חודשים.

• ההערכה העצמית מושפעת מדמוי הגוף והמשקל

• ההפרעה לא קורית במהלך אפיזודות של אנורקסיה נרווזה

 

בולימיה נמנית על הפרעות אכילה המאופיינות בחרדה עזה מפני השמנה ועיסוק יתר במזון ובמשקל הגוף. המאפיין העיקרי שלה הוא בולמוס זלילה ואחריו הקאה יזומה; הדבר יכול להתרחש כמה פעמים ביום. להבדיל ממשפחות של אנורקטיים, המתאפיינות בחדירה מוגזמת לפרטיות הילדים, משפחות של בולמים מתאפיינות בלכידות נמוכה.

 

הפרעות אכילה לא ספציפיות

הפרעות אכילה שאינן עונות על הקריטריונים של הפרעות אכילה ספציפיות, למשל: 

 

• אדם במשקל ממוצע ללא אפיזודות של זלילה אבל לעתים דחופות מקיא מחשש להשמנה.

• כל המאפיינים של אנורקסיה נרווזה בנקבה מלבד היעדר ווסת

• כל המאפיינים של אנורקסיה פרט לירידה במשקל

• כל המאפיינים של בולימיה נרווזה פרט לתדירות התקפי הזלילה.

• שימוש קבוע בלעיסה ויריקה

• תסמונת הזללנות

 

הפרעות אכילה - תסמונת הזללנות

אחת מהפרעות האכילה השכיחות היא תסמונת הזללנות, שאפשר לראותה כחלק מקבוצת הפרעות אכילה לא ספציפיות. היא מאופיינת באפיזודות של בולמוסי זלילה תוך תחושה של אבדן שליטה לגבי סוג וכמות האוכל.

 

1. אפיזודות נשנות של התקפי זלילה. אפיזודה כזו מאופיינת כ:

 

• אכילה, בפרק זמן מוגבל, של כמות אוכל שמוגדרת כגדולה יותר מזו שרוב האנשים היו אוכלים בפרק זמן דומה.

• תחושה של אבוד שליטה במהלך האפיזודה (תחושה שאי אפשר להפסיק לאכול)

 

2. במהלך רוב אפיזודות הזלילה, לפחות 3 מההתנהגויות הבאות מתרחשות:

 

• אכילה הרבה יותר מהירה מהרגיל

• אכילה עד לתחושה של מליאות בלתי נעימה

• אכילת כמויות ענקיות של אוכל למרות שלא חשים רעב

• אכילה לבד משום המבוכה להיחשף בזמן אכילה

• תחושת גועל עצמי, דיכאון או תחושת אשמה כבדה לאחר הזלילה

 

3. מועקה כבדה רובצת מעל אפיזודות הזלילה

 

4. אפיזודת הזלילה קורת לפחות יומיים בשבוע במשך כ-6 חודשים.

 

5. אין פעולה של היטהרות או הרעבה לתקון המצב

 

הפרעות אכילה המתבטאות בפעילות גופנית

בני נוער רבים מוצאים עצמם מעורבים בפעילות גופנית אינטנסיבית. הגברים כדי להיות שריריים יותר ומוצקים והנשים עבור העיצוב. וכולם כמובן דבר ראשון עושים פעילות כדי  לרדת במשקל או כדי לשמרו. כרגע ההגדרות הוכנו אבל טרם התקבלו על ידי הארגון הפסיכיאטרי האמריקאי. חלק מהחוקרים מגדירים את ההפרעה כעסוק בפעילות יותר משש שעות בשבוע, אחרים מתייחסים למשך הפעילות בכל יום, כאשר בהגדרה, יותר משעתיים ליום מדברים על הגזמת יתר (פרט לספורטאים מקצוענים). היום אלו העוסקים בספורט באופן מוקצן זוכים להאדרה חברתית ולסטאטוס של כבוד, מה שהופך את ההגדרה לבעייתית במיוחד.

 

הפרעת דימוי גוף דיסמורפית -  (body dimorphic disorder (BDD

למי מאתנו לא היה במשך חייו רגעים בהם נעמד מול המראה ואמר אוף הלוואי והייתי רזה יותר או היה לי אף אחר, מחשבות אלו הן דבר שבשגרה אצל מרביתנו, אך מה הופך מחשבות אלו להפרעה של ממש? כאשר מחשבות אלו נתקעות ולא מהוות "מחשבה חולפת" אלא מנקרות במוחו של האדם ומפריעות לתפקודו היומיומי.

 

קיימים שני סימפטומים עיקרים:

 

• עיסוק מוגזם ב"דפקט" – באותו איבר שהיינו רוצים לשנות​

• עשיית פעולות כדי להפחית את התחושות הקשות סביב ה"דפקט"

 

אנשים אלו מבזבזים זמן רב במחשבות על ה"דפקט" ועל איך אחרים רואים אותו ומגיבים אליו או מה הם יחשבו עליו. זמן המחשבה יכול להגיע לשעות של התעסקות ביום. מצבים קיצוניים ההפרעה יכולה להוביל לדיכאון, ניסיונות התאבדות. והתנהגויות המנעותיות רבות מחשש שאחרים יראו את ה"הפגם – הדפקט" נלווית להפרעה זאת עסוק אין סופי במשקל, מדידות, מראה. אנשים אלה יכולים לעמוד שעות מול המראה ולנסות לראות אם משהו השתנה ואם רואים וכו… אנשים הסובלים מהפרעה זו עסוקים בלמצוא דפקטים בגופם ובניסיון להסתירם, או להסירם עד כדי פציעה עצמית חמורה. 

החלקים בגוף שהם מפתחים סביבם הפרעה: אף, שפתיים, אוזניים, עור הפנים, עד לפרטי פרטים, שיער, גודל וצורה של הרגליים, זרועות, ישבן, חזה, אברי מין. הפרעות אכילה עוסקות בכל הגוף, פחד מהשמנה, לעומתם אנשים עם BDD מתמקדים יותר באברים מסוימים בגוף. שכיחות הפרעה זו בקרב בני הנוער הולכת ומתעצמת ונמצאת קשורה באופן מאד חזק לאידיאל הרזון ופולחן הדיאטות.