החופש להשמין - על השמנת ילדים בחופש הגדול 

מאת איילת קלטר

התפרסם בגלובס בתאריך 27.6.2007

 

מחקר שנערך בארה"ב גילה כי הילדים משמינים בעיקר בחופש הגדול, כאשר הם נתונים באחריות בלעדית של ההורים. אבל אל ייאוש: יש מה לעשות כדי שהילדים לא יוסיפו לעצמם קילוגרמים מיותרים.

 

אין עוררין על כך שהילדים היום שמנים יותר מאי פעם. האשמות רבה על כך מוטחת בבתי הספר - מכונות השתייה, הסנדוויצ'ים, החטיפים ובעיקר חוסר הפעילות הגופנית במהלך הלימודים. אבל הילדים נמצאים בבית הספר רק חמישית מזמנם. מה שמותיר את השאלה, מה קורה עם הילדים ביתרת היום.

 

בחודש אפריל השנה פורסם מחקר ב"the American J of public health", שבדק את מצבם של 5,000 ילדים במעבר מגן הילדים לכיתה א'. עורכי המחקר מצאו כי עיקר ההשמנה קרתה לילדים דווקא בחופש הגדול, כאשר ההורים היו האחראים העיקריים להאכלת הילדים ולפעילות הגופנית שלהם, ולא בית הספר.

 

נמצא כי ילדים שכבר היו בעודף משקל, השמנתם פחתה מרגע שהחלו ללכת לגן. החוקרים מצאו שילדים - במשקל גוף רגיל, בעודף משקל או בתת-משקל - מאמצים התנהגויות אכילה בריאות יותר דווקא במהלך השנה לעומת החופש הגדול. אבל משום מה, קל יותר להאשים את מוסדות החינוך מאשר להאשים את ההורים. אולי כי להאשים את ההורים, זה בעצם, בדרך זו או אחרת, גם להאשים את עצמנו. הרי בסופו של דבר, רובנו הורים.

 

אבל מתברר שלא צריך להאשים את ההורים, הם עושים זאת לעצמם באופן מושלם. מחקר שנערך על ידי אוניברסיטת ייל (2006), הראה ש-10% מההורים מעדיפים ילד אנורקטי על פני ילד שמן, 8% היו בוחרים בליקויי למידה ו-100% משוכנעים שהאשמה על כך שילדם שמן מוטלת עליהם. ואם לא אין די בזה, הרי שהתפישה הרווחת היא, שהורה של ילד שמן הוא הורה פחות מוצלח.

 

ובכן, האשם הוא לא בנו. אבל יש לנו תפקיד חשוב ומשמעותי, היות שהילדים צופים בנו, בהתנהגויות שלנו, באופן האכילה שלנו וביחס שלנו לגוף שלנו. הם מקשיבים לנו אבל הם בעיקר מחקים אותנו.

 

השמנה היא תולדה של שני גורמים עיקריים: גנטיקה וסביבה. ואם בעניין התורשה אין לאל ידנו להשפיע, הרי שבעניין הסביבה תפקידנו הופך משמעותי הרבה יותר.

 

הסביבה נחלקת לשניים: סביבה חיצונית, הכוללת את התקשורת והמסרים החברתיים. סביבה פנימית, הכוללת את התא המשפחתי. את זו החיצונית קשה לנו לשנות, אבל בזו הפנימית, בדל"ת אמותינו, שם כן יש לנו השפעה, יש לנו תפקיד, והוא חשוב.

 

אנחנו, כהורים, יכולים לעשות לא מעט עבור הילדים שלנו כדי לאפשר להם לגדול עם משקל ודימוי גוף בריאים.

 

א. להוות מודל בריא:

להימנע מדיאטות ומאכילה לא בריאה.

להימנע מהערות הקשורות למשקל או צורת הגוף של ילדינו.

לנסות ולהתמיד בפעילות גופנית מהנה.

להיות מודל להתנהגויות אכילה בריאות.

 

ב. לנסות ליצור סביבה שתקל על בחירות בריאות של ילדינו:

לדאוג למגוון מזונות טעימים ובריאים בבית.

לייצר נורמות של אכילה משפחתית מהנה.

לא "להיכנס לילד לצלחת".

לנסות להפוך את הפעילות הגופנית לחלק בלתי נפרד מהווי המשפחה.

 

ג. להתמקד ברווחתו של הילד ולא במשקל גופו:

לא לשקול את הילד ולא לנסות לשלב אותו בתוכניות להרזיה למיניהן.

לחזק את הילד ביכולתו לזהות את הקודים הטבעיים שלו לרעב ושובע, לסמוך עליהם ולהיענות להם.

לעזור לילד לפתח זהות עצמית שאינה נשענת רק על המראה.

לפתח בבית לגיטימציה מלאה לילד שלנו באשר הוא.

לצאת נגד מדיניות הרזון החברתי, להציגה במערומיה ולנסות לא להיות חלק מהמרדף הפוגע אחר הפנטזיה אותו היא מעודדת.

 

ד. לנסות וליצור סביבה תומכת רגשית ומאפשרת שיח:

להיות אוזן קשבת ולא ביקורתית כאשר הילד משתף בחוויות שלו בכלל ובנושא משקל בפרט.

לנסות לדלות מהילד מה מעסיק אותו באמת בכל הנוגע לעולם המשקל.

לנסות ולהשאיר ערוץ פתוח עם הילדים, שיאפשר דיבור לא שיפוטי על כל נושא.

והחשוב מכל - אהבה ללא תנאי. כזו שתאפשר לילד להרגיש אותנו באופן הכי אמיתי - במלוא מובן המילה.

 

חלק מההמלצות לקוחות מספרה של דיאן ניומרק שטיינר (2007).

מרכז שפת האכילה, הברזל 38 תל אביב טלפון: 03-6481181 

צילומים באדיבות יורם אשהיים  //  בניית אתר: 5 אבנים

  • Black Facebook Icon
  • Black YouTube Icon

© כל הזכויות שמורות לאיילת קלטר