"הנכדה שלי משמינה ומשמינה והבת שלי, אמא שלה, לא עושה כלום בעניין, בכל פעם שאני מעירה לנכדה  היא משתיקה אותי ואומרת
"אמא, זה לא עניינך תני לי לטפל בזה" אבל היא לא מטפלת, הילדה הולכת ומשמינה, כואב לי הלב עליה..." כך אומרת הסבתא בשיחת טלפון. 

ושיחה אחרת נשמעת כך: "כואב לי הלב על הנכד שלי, כלתי  עושה לו את המוות ולוחצת עליו לרזות, לא נותנת לו אוכל, כשהנכד מגיע אלי לביקור  ואני מכבדת אותו באוכל שהוא אוהב, אני מקבלת ביקורת "למה את נותנת לו לאכול כל כך הרבה, בגללך הוא שמן"  כואב לי לראות את הנכד שלי סובל ונעלב, ואני לא יכולה לא לפנק אותו עם אוכל... לפעמים אני מעדיפה שלא יבואו"

 

אין זה סוד שבשנים האחרונות הסבים וסבתות הפכו מעורבים מאד בגידול הנכדים ועם התרחבות התופעה עולה גם הסוגיה של מה תפקיד הסבים והסבתות? האם תפקידם רק לחבק ולשמור? האם מותר להם לחוות את דעתם? או שמא עליהם לשתוק? ואם הם מעירים אז מה מותר למי ובעיקר מה ואיך.

 

שני סיפורים אלו הם רק קצה הקרחון המשקף מציאות קיימת בקרב משפחות רבות בישראל. הם משקפים את האהבה והדאגה העצומה לנכדים, החרדה, הבלבול ואת הרצון הכן לעזור אל מול הקושי לראות את יקירינו סובלים. משקל הגוף מזמן הפך אבן נגף בחברה. השמנת ילדים מהווה נושא רגיש ומורכב מאד. לאחרונה הוא עלה על סדר היום הציבורי לאחר עליית קמפיין שלטי חוצות עם אמירות בוטות ופוגעניות כלפי ילדים בעודף משקל. הקמפיין עורר זעם רב בציבור ונגע בהורים ובני משפחה של ילדים בעודף משקל המתמודדים מדי יום עם הקושי להיות שונה  בחברה המקדשת את הרזון.

 

הקשר האינטנסיבי והיומיומי בין סבים וסבתות לבין נכדיהם מהווה קרקע לעימותים בין דוריים סביב משקל אוכל והאכילה ובבתים רבים עלולים עימותים אלה לפלג ואולי אף לפורר את מרקם היחסים העדין הקיים במשפחה. מחקרים מראים כי את מרבית הביקורת סופגים הילדים בעודף משקל מהסביבה הקרובה להם, בבית, ממשפחתם הקרובה הורים, אחים, סבים וסבתות.

 

הדאגה לילד בעודף משקל היא רבה מאד. החברה שלנו מקדשת את אידיאל הרזון,  מופעל בה לחץ חברתי חזק לרזות שפוגע בדימוי העצמי של הילד וההורים כאחד. אנו חשופים למידע רב בנושא הסיכונים הבריאותיים של ההשמנה ואלו משפיעים לא אחת על הביקורת לה חשופים ילדים בעודף משקל ובני משפחותיהם. כל אלה מהווים זרזים לשימוש בכלי המוכר ו"הפשוט" – דיאטה.

 

אבל אכילה היא יותר ממה שאנו רגילים לחשוב עליה, היא יותר ממה כמה ואיך לאכול. היא מהווה ביטוי לחיבור ולדאגה שלנו כלפי גופינו וכלפי האחרים. אוכל ואכילה משקפים שייכות משפחתית, עדתית וחברתית. והאכלה מהווה חלק משמעותי מהקשר בין סבא וסבתא לבין הנכדים ומתוך שכך היא  יכולה וצריכה להיות אירוע של נתינה עונג וסיפוק ולא הימנעות וביקורת.

 

מניעת מזון אהוב או הגבלת כמות מזון מייצרים חווית הימנעות אצל ילד, וכאשר הדיאטה  מתמשכת וחוקיה משתלטים על דיאלוג האכילה בבית, גובר הסיכוי לכך שכשהילד יחפש אוכל מחוץ לבית, יחפש מקום בו יוכל ליהנות ולהתענג על מזון אהוב,  ויפתח כמיהה גבוהה יותר למזון שנמנע או מוגבל ממנו בבית.

 

במציאות החיים בישראל, מהווה בית הסבא והסבתא בית שני עבור ילדים רבים, מקום של חום, אהבה ונתינה. חלק גדול מהמפגשים המשפחתיים והטיפול היומיומי בנכדים מתרחש סביב שולחן האוכל ולהתנהגות הסבים והסבתות יכולה להיות השפעה משמעותית על דפוסי האכילה והדימוי העצמי של נכדיהם.

 

כדי להימנע מעימותים וקרעים ברקמה המשפחתית העדינה סבים-הורים–נכדים, כדאי שכל אחד יבין את מקומו ואחריותו:

 

תפקיד הילדים:

• התנהגו על פי הנימוסים הנהוגים בבית הסבא והסבתא

• בחרו האם וכמה לאכול מתוך המבחר שמוגש על השולחן

 

תפקיד ההורים:

• תנו  לסבא וסבתא לבחור מה ומתי יוגש בביתם עבור הנכדים ואל תעירו להם או תנסו לחנך אותם

• כבדו את ההרגלים והתנהגות הסבא והסבתא כלפי הנכדים בביתם

• אל תצפו מסבא וסבתא לחנך את נכדיהם

• בטחו בילדיכם – אפשרו להם לבחור, הם יודעים לאזן את עצמם כשמאפשרים להם

 

תפקיד סבא וסבתא:

• נסו לא לקנות את הילדים בממתקים

• התאפקו ...והימנעו מביקורת על משקל ילדיכם או נכדיכם לגבי משקלם או אופן אכילתם, גם אם אתם משוכנעים שאתם יודעים יותר

• הימנעו מהשוואות בין הנכדים השונים לגבי משקלם או דפוסי האכילה שלהם

• צמצמו את הדיבור לגבי דיאטה ומשקל בבית - אם אחד מנכדיכם נמצא בתהליך של דיאטה או שינוי הרגלים אל תעירו ואל תתעניינו בהצלחת התהליך סביב השולחן המשפחתי. שיחות כאלה כדאי לעשות בפרטיות, ורק במקרה והנכד יוזם אותן

• הגישו אוכל בריא ומגוון אבל גם שטותי ומשמח

• השאירו את חינוך הילדים להוריהם

• הביעו אהבה ללא תנאי - הידיעה שאתם מקבלים אותו בכל תנאי תעזור לנכד להיפתח, לשתף, ולהתמודד עם קשיים

• שמרו על כבוד הדדי  - בכל בית יש לכבד את גבולות/הרגלי הבית האחר ולא לפסול אותם, בעיקר לא בנוכחות הנכדים

• אל תתבלבלו בין חופש לחוסר גבולות - אחד היתרונות של הסבתאות הוא החופש מהצורך לחנך, אך אסור לבלבל בין חופש לבין חוסר גבולות. חשוב שגם במסגרת החופש בבית הסבים יהיו גבולות. הורים רבים מתלוננים על פריצת גבולות האכילה בבית הסבים – הסיכוי שפריצת גבולות כזו תקרה גדולה יותר כאשר יש נוקשות והגבלות רבות מדי בבית ההורים והילדים מנצלים את החופש בבית הסבים והסבתות, כדי  להנות מאוכל שנמנע מהם בבית כשהם רחוקים מהעינים המפקחות של ההורים

• אל תפתחו חזית משותפת עם ההורים מול הילד – או עם הילד מול ההורים - הישארו נייטרלים וקשובים לצרכי ורגשות הילדים והוריהם מבלי להצדיק או להאשים

• בטחו בהורים-- בטחו בהם שהם רוצים ויכולים להיות קשובים לצרכים התזונתיים של הנכדים. הסיכוי שהם יבקשו מכם עזרה ועצה יגדל אם לא תנדבו את חוות דעתכם, אם תבקרו פחות, אם תשמרו על ערוץ תקשורת פתוח אם תהוו אוזן קשבת ותתנו להם תמיכה רגשית

• בטחו בנכדים - ילדים  יודעים לאזן את עצמם, הם זקוקים לסביבה מקבלת המכבדת את בחירותיהם

• היו פשוט סבא וסבתא –הרשו לעצמכם לפנק, לאהוב ליהנות

 

•  

דואגים  לבריאות ורווחת  הנכדים?​​

• שבו עם הנכדים בנחת לארוחה ולשיחה נעימה

• שלבו בין  אוכל בריא ואהוב על השולחן

• דאגו לאווירה נעימה ומקבלת סביב שולחן האוכל בארוחות המשפחתיות

• תנו לנכדים להרגיש שהם אהובים  ומוערכים בזכות מי שהם  ולא בזכות מראה גופם או משקלם