מדיקליזציה זו הגדרה של התנהגות מסוימת כבעיה רפואית / הפרעה או אפילו כמחלה,  והגדרת האדם שהתנהגות זו מאפיינת אותו כזקוק לטיפול או לתשומת לב רפואית. (למשל מנופאוזה, Social anxiety disorder, Female sexual dysfunction, עודף משקל והשמנה, הפרעות קשב וריכוז, אלכוהוליזם, קרחת). 

תהליך זה החל בשנות ה- 70 והובל על ידי אנשי מקצועות הבריאות. המנוע מאחורי תהליך המדיקליזציה הן חברות מסחריות וגורמים בעלי עניין כלכלי שעניינן מכירת החולי באופן כזה המרחיב את גבולות ה"מחלה", כך שיותר ויותר אנשים ימצאו זקוקים לטיפול . חברות התרופות מעורבות באופן אקטיבי בקביעת הגדרת המחלות על ידי מימון התהליך ובשיווקן של ההגדרות החדשות כמחויבות טיפול לרופאים ולחולים. הפאן הסוציאלי שעמד בעבר מאחורי "החולי" הוחלף בפאן תאגידי כלכלי. בעיקר מאחר והתאגידים אחראים יותר לבעלי המניות שלהם  מאשר למטופלים. לרוב רצון בעלי המניות אינו עולה  בקנה אחד עם רצון המטופלים.

גם ההשמנה עברה תהליך דומה ולצורך היא עברה תהליך מיתוג.  הרעיון מאחורי תהליך המיתוג  הינו פשוט, "אם  נצליח ליצור הגדרה של מצב מסוים כך  שתיצרב במוח הרופא והחולה באופן אוטומטי כקשורה לסימפטומים מסוימים אזי נוכל ליצר ולשווק את הטיפול ה"טוב ביותר" לאותו מצב". וככל שהקטגוריה מתרחבת כך הולכת ומתרחבת התמיכה הכלכלית והרווחים ממנה ויש יותר ויותר גופים המעוניינים בקיומה.

 

תהליך המדיקליזציה של  ההשמנה התרחש בשני שלבים:

שלב א  - ראשיתו בשנות החמישים עד שנות השישים.

שלב ב – ראשיתו בשנת 1985 והוא ממשיך עד היום.

 

התהליך נשען, כאמור, על הניסיון לקחת בעיות לא רפואיות ולהפכן ולהגדירן כבעיות רפואיות (disorder) או כמחלה (disease).

על השלב הבא של הראשון אחראי ד”ר לואיס דבלין, ששימש ביולוג וסטטיסטיקאי ראשי בחברת הביטוח האמריקנית. Metropolitan Life Insurance Company דבלין הנחיל את האמונה הבלתי מעורערת כי השמנה היא המקור העיקרי בעולם לתחלואה ולתמותה מוקדמת.

 

הוא אמר ש: "אם בעבר שייכו סכנות רק להשמנה מורבידית הרי שיש לשנות זאת היות ומה שמסוכן לזו מסוכן גם לבעלי עודף משקל אפילו קל. " הכרזה זו הפכה מיליוני אנשים להיותם בסיכון. מאוחר יותר משניסו חוקרים לשחזר את ממצאיו נכשלו.

דבלין טבע גם את המונח משקל גוף אידיאלי שנקבע  והיה פחות ממשקל גוף ממוצע  באוכלוסייה, באופן משמעותי.

המשקל לא עלה בקנה אחד עם הממצאים  על תמותה אבל כן היה משקל, שמרבית האוכלוסייה  הייתה צריכה לרעוב כדי להגיע אליו. למותר לציין שהמבוטחים ששקלו יותר שלמו פרמיות גבוהות יותר. אם רזו הפרמיה ירדה באופן יחסי. הוא הכריז: "אמריקה פשוט שמנה מידי." המדהים הוא שלמרות הקמפיינים להרזיה ומסעות ההפחדה אמריקה לא רזתה. אבל למרבה ההפתעה, האנשים היו בריאים יותר ושכיחות  התחלואה פחתה.

 

"צלבני ההשמנה"

שלב ב כבר היה משוכלל יותר והסוציולוגים של הבריאות  מכנים את מוביליו "צלבני ההשמנה". בכל העולם נוסדו ארגונים לחקר ההשמנה, לטיפול בה, לניתוח שלה, כנסים, עיתונים, מכוני טיפול, המסר הופץ לקהל המקצועי מחד ולקהל הרחב. הכול מומן  על ידי גופים כלכלים בעלי אינטרסים  בהעצמת תהליך המדיקליזציה.

ההשמנה חדרה לספר הבינלאומי לסיווג מחלות  (ICD9) והוכרזה רשמית כמחלה בשנת 1991.

מאותו רגע ואילך התפתחה סביבה תעשייה שלמה של תרופות, של טיפולים ושל ניתוחים, שרבים הם הגורמים המרוויחים ממנה – אנשי רפואה ואנשי אקדמיה, גופים ממשלתיים ופקידי בריאות הציבור, תעשיית התרופות, תעשיית הספורט ותעשיית הדיאטות והרזון. תעשיית הדיאטה ותעשיית התרופות מסבסדות מחקרים שאותם מובילים חוקרים ממכוני המחקר המובילים בעולם, והם מובילים בסופו של דבר לייצורם של מוצרים וטיפולים חדשים בתעשייה ולהשרשת התפישה הכורכת בין רזון לבין בריאות.

 

הלכו לישון רזים וקמו שמנים 

לדוגמה - ביוני 1998 חל שינוי משמעותי במגמת ההשמנה בעולם בשל הורדת רף ההשמנה ע"י ארגון הבריאות הלאומי האמריקאי (NIH) 

מ BMI 27 ל BMI 25 שינוי. 35 מיליון אמריקאים הלכו לילה אחד לישון כשהם במשקל גוף "נורמאלי" הפכו בן לילה – שמנים. ההחלטה לכאורה נלקחה על ידי ארגון הבריאות העולמי ונסמכה על בסוס מדעי טהור. אך בחינה מדוקדקת מעלה, שמי שהשפיע על השינוי היה IFOT INTERNATIONAL OBESITY TASK FORCE ארגון זה מסובסד באופן כמעט מלא על ידי חברות התרופות  Hoffman La Roche   ו- Abbot ועל ידי שומרי משקל העולמית.

 

העורך הראשי לשעבר של New England J of Medicine מר ג'רום קסירר אומר: " תאוות הממון עוזרת ומתחזקת את ההיסטריה סביב ההשמנה. "אותם המובילים את קביעת מדיניות ההשמנה מצויים בעמדות מפתח מדעיות אקדמיות בארצות הברית , ובמקביל חובשים כובעים רבי מעלה בתעשיית הדיאטה, התרופות.

 

ממחלה למגיפה 

2001 תהליך המדיקליזציה עולה מדרגה – החדרת השימוש במילה אפידמיה. והנה ההשמנה הופכת לבעיית בריאות ציבורית ולא פרטית.