"עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם הֲרֵי [עֲדַיִין] אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם".
השעבוד הוא מוטיב חוזר בחיינו והוא לובש פנים וצבעים המשתנים בהתאם למקום, לזמן, לאדם, לחוויה. באחד מנאומיו המפורסמים אמר מרטין לותר קינג "יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: 'אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים'. יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם."
והחלום חלום והמציאות מציאות. והנה עברו אלפיים שנות ואנחנו עדין משועבדים. איש איש ופרעה שלו. איש איש ואלוהיו שלו, הכובל אותו או מצילו מידיו. אני לא משוכנעת שמרטין לותר קינג היה "חוגג" את נצחונו גם למראה אובמה המכהן כנשיא ארצות הברית. אולי אין אנחנו בארץ עבדים אבל אנחנו עדין שופטים, מבזים ומפלים אנשים לא על מי שהם אלא בעיקר על מי שהם נדמים לנו.סיפור מספר על שתי צפרדעים שנפלו למכל שמנת. עד מהרה הן הבינו שסופן קרב. תחילה פרפרו שתיהן, מנסות בכל כוחן להיחלץ ממיכל השמנת אך לשווא. האחת החלה להתייאש ואמרה "ממילא אמות במוקדם או במאוחר, מה טעם למות באפיסת כוחות" הפסיקה לפרפר ונפחה נשמתה. והצפרדע השנייה, עיקשת הייתה, אמרה: "אמנם אין סיכוי שאצליח לחלץ עצמי ממכל השמנת אבל לפחות אלחם על חיי עד הדקה האחרונה" והמשיכה לפרפר. לא נחה לרגע. ולפתע מרוב פרפורים ובעיטות הפכה השמנת לחמאה. והצפרדע המופתעת זינקה מהמכל ומיהרה בדילוגים שמחים הביתה".
עבור לינקולן, מרטין לותר קינג, נלסון מנדלה ואחרים יציאת מצרים לא הסתיימה ואולי לא תסתיים לעולם. כמותם גם אנו אמונים על הדרך, אותה הורישו לנו אבותינו, לעבר החירות, להיות אדם. וכפי שאמר האדמו"ר מגור "השמים שמים לה' והארץ ניתנה לבני האדם, כדי שיעשו את הארץ שמים".
コメント