
5 סיבות שיסבירו לכם למה אנחנו ממשיכים לאכול גם כאשר נדמה לנו שאנחנו שבעים
כתבה: סתיו ברין, בעלת תואר B.Sc במדעי התזונה,
מרכז "שפת האכילה" ללימוד וטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה
כל כך הרבה פעמים שמענו ש"דיאטות לא עובדות", כולם מרזים אבל כמעט כולם עולים חזרה במשקל. ראינו זאת לאחרונה אצל דני קייל, היורד בגדול האמריקאי, אנחנו רואים זאת על עצמנו או על מכרינו.
אז עכשיו כשאנו יודעים מה לא, נשאלת השאלה- מה כן?
אחד הדרכים היעילות ביותר לעצירת ההשמנה היא אכילה קשובה (mindful eating), כלומר היכולת שלי לראות מה אני אוכל, איך אני אוכל ברגע שזה באמת קורה. בלי לשפוט את האכילה שלי, בלי לבקר אותה ובעיקר בלי לתכנן כמה אוכל ומתי אפסיק כדי שאצליח לרדת במשקל.
קיימות חמש סיבות שיכולות להסביר למה אנחנו אוכלים גם כאשר אנחנו כבר בעצם שבעים. וכיצד בעזרת אכילה קשובה אפשר לעזור לעצמנו לאכול בדיוק כמה שהגוף שלנו צריך ונכון לו באותו רגע:
-
לא העזתם לבחור לאכול את האוכל אותו באמת הכי רציתם - סיפוק מגיע לא רק מתוך תחושה פיזית של שובע, אלא מתוך הנאה מלאה של האוכל שבחרתם לאכול. ייתכן ועדיין תרצו להמשיך לאכול כיוון שלא סיפקתם את ה"רעב ההדוניסטי" אשר נובע מהציפייה להנאה מהאוכל. אכילה קשובה מלמדת טכניקות ספציפיות המאפשרות את האיזון בין אכילה לצורכי הזנה וקיום לבין אכילה לצורכי הנאה אמיתית.
-
אכלתם באופן לא קשוב, כך שהמוח לא באמת קיבל את הסיפוק שבאכילה - למרות שאתם שבעים מבחינה פיזית, הרי שאם משהו הסיח את דעתכם מעצם האכילה המוח שלכם לא הצליח ליהנות מהאוכל, ואז יתכן ותחושו לא מסופקים. לאכול קשוב זה אומר, לשים לב לאוכל שאתם אוכלים, למראה, למרקם, לארומה ולטעמים - כל אלו עוזרים למוח לחוש הנאה וסיפוק ומכאן גם להגיע לשובע שהוא הרבה מעבר לשובע הפיזי..
-
אכלתם משהו שאינכם אוכלים בתדירות גבוהה - הפחד שמא לא תוכלו לאכול את אותו מאכל מסוים שוב, או שמא תחוו מחסור ממנו או שתאלצו כל אלו עלולים לגרום לכם לאכול הרבה יותר מאותו מאכל. לעיתים עד אובדן שליטה עליו. כאשר המאכל הזה באמת "נדיר", כמו למשל מאכל שאתם מגלים בזמן טיול בחו"ל, או מנה שהזמנתם במסעדה, ייתכן ותחליטו שאכילה מוגברת של אותו מאכל "שווה" לכם את תחושת האי נוחות שלאחר מכן. (חשוב לזכור שיש קו דק המבחין בין הנאה לבין סבל, כך שייתכן שתתחרטו על הבחירה הזאת לאחר מעשה). אופציה אחרת היא למשל במסעדה, לבקש לקחת הביתה את מה שנשאר מהמנה וליהנות ממנה למחרת. או לבקש מתכון, אם אתם אוכלים אוכל טעים אצל חברים. איסור של מאכלים מסוימים מסיבות בריאותיות או בגלל דיאטה יכולים לגרום לתחושת קיפוח ומחסור ולמעשה להקשות על עצירת האכילה גם כאשר אתם שבעים. דווקא אכילת אותו מאכל בו אתם הכי חושקים יכול לגרום לוויסות האכילה ולמניעת התקפי זלילה.
-
אתם רוצים להמשיך לאכול בגלל קוד התנהגותי/חברתי – אם למשל אתם באירוע, או במזנון חופשי ואתם מתקשים להפסיק לאכול בשל לחצים חברתיים או בשל חששות שמא.. או כי כבר שלמתם וחבל... הרי שדווקא אכילה קשובה יכולה לעזור היות והיא יכולה לעזור לכם לנתק את הקשר בין כמה אתם שבעים לבין החשק להמשיך לאכול מתוך איזה אוטומט פנימי או לחץ סביבתי. אכילה שמנוהלת מתוך רצון להרגיש טוב עם הגוף יכולה להוביל לבחירות אחרות שבאמת ייטיבו עם הגוף שלנו.
-
אתם רוצים להמשיך לאכול בגלל רגשות - כאשר ההשתוקקות לאכול לא מגיעה ממקום של רעב - אוכל לעולם לא יוכל לספק את התשוקה הזו. אכילה מספקת הסחת דעת או נוחות רק באופן זמני. כאשר היא נובעת מתוך רגשות, כמו שעמום, לחץ, בדידות, ייאוש, הרי שברגע שהיא מסתיימת אותן רגשות שרציתם לעמעמם או להחביא יצוצו שוב. אי אפשר לחסום רגשות ובטח לא להעלימם. רגשות באים אם נרצה ואם לאו. בעזרת הקשיבות אנחנו לומדים לפנות לרגשות מקום, לתת להם להיות כך שבאופן טבעי בקצב של עצמם הם יתפוגגו. אם בכל זאת יש לכם צורך לאכול את הרגשות גם זה, בסדר בתנאי שתבחרו באכילה ותרשו לעצמכם את העונג ממנה.
לא קל לשנות התנהגויות אכילה ישנות, זה דורש אימון.
עצם ההתעמקות בחוויה תאפשר לנו להיות מודעים לתחושות הגופניות והמחשבות שמעוררת בנו האכילה, ללא שיפוטיות. מכאן כבר נוכל להבין יותר טוב את ההתנהגות שלנו בנוגע לאוכל ולאכילה, ולהיות מסוגלים לעשות בחירות ממקום מודע ובעיקר לאכול הכי בריא ומדויק לגוף שלנו.