אני מקווה שלא אאחר לפגישה"
"אוף כמה קמטים יש לי בפנים"
"האם הילדים שלי בסדר? הם לא התקשרו כל היום"
"מה יקרה אם לא יזמינו אותי למסיבה?"
"הוא לא ענה לי לטלפון. הוא כנראה לא מעוניין בי"
"איזה עצבים, שוב אכלתי היום יותר מדי. עכשיו בטוח אהיה
שמנה"
"אני דואגת שהבן שלי לא יעבור את המבחן"
"הם בטח מדברים עלי. שוב אני מרגישה בצד ולא שייכת"
זה המינד, המדבר 24 שעות ביממה ותמיד יש לו מה להגיד. וזו בעצם השפה שהמנהלת את החיים שלנו. השפה הזאת היא בעצם מכלול המחשבות.
היא זו שמובילה אותנו לפחד ממה שיהיה, לכעוס או להיות עצובים, להרגיש אשמים, להצטער על מה שהיה, לכעוס על כאב פיסי בגוף, להתמלא חרדה משינוי בתכניות, להשתעמם, להילחץ בגלל פקק תנועה או להיות חרדים מאובדן שליטה.
השפה זו היא זו שמנהלת אותנו ביד רמה.
אנחנו מקשיבים לכל מה שיש לה להגיד לנו ופועלים מתוכה באופן אוטומטי. לשפה הזו יש משקל רב בחיים שלנו.
היא בונה ומעצבת את האופן בו נתבונן בעולם.
היא מכתיבה את האופן בו נתנהג.
היא מבנה את מערכות היחסים שלנו.
יש בה, בשפה קסם רב. היא מייצרת, ממציאה, מפתחת, בונה עולמות נפלאים, אבל בה במידה מייצרת בתוכנו סבל רב, מסבכת את מערוכת היחסים שלנו, ומגבילה את האופן בו אנחנו מתנהלים בחיים.
זו השפה שגורמת לנו להרגיש אשמה, פחד, חרדה, תוקפנות, נוקשות. זו השפה הגורמת לנו לנסות לשלוט בכל דבר כדי לכאורה לשמור על עצמנו.
זו השפה הבלתי נראית הנמצאת במינד האנושי.