על מדף הספרים

"יורדים מהמשקל - מבט חדש על שפת האכילה" (מתוך הספר)

"היא הניחה את הכריך על הצלחת שמולה והביטה בו. כריך מלא כל טוב: גבינת עיזים, פלפלים קלויים, ממרח עגבניות, עלי חסה. הוא היה עטוף בנייר פרגמנט שקוף, חתוך באמצעו.
היא הייתה קצת נבוכה. לאכול מולי? זה כמו לעמוד עירומה אל מול המראה. איך היא יכולה? ועוד כריך? במובנים רבים זה כמו לקיים יחסי מין כשעיניים בוחנות וצופות בך. איך אפשר? כל כך אינטימי. כל כך אישי, כל כך טעון. כל כך לא לגיטימי.
הנחתי מפית נייר לצידה והכנתי לה כוס תה. כך טקס האכילה יהיה מפנק יותר, שלם יותר, והזמנתי אותה להתבונן לתוך גופה. מה היא מרגישה בתוכו? כמה היא רעבה? כמה היא באמת בחרה את מה שהיא הכי רוצה לאכול עכשיו? הסברתי שהאכילה נחלקת לשלושה חלקים, בדומה למעשה האהבה. היא כוללת את המשחק המקדים, את עצם חווית המשגל ואת האורגזמה. כל שלב ומקומו הוא. אפשר שיהיה זה סוג של סטוץ שההנאה ממנו מונחת בצידה אבל אפשר גם שיהיה זה טקס מלא, שכל כולו על כל שלביו - עונג צרוף. שניהם לגיטימיים, בכל אחד מהם צריך לבחור. האכילה חייבת להותיר בנו מלאות והנאה.
והיא הביטה בי ובכריך שממולה, בוהה. מבט זגוגי בעיניה. "את רוצה שאהנה מהכריך הזה?" שאלה, "איך אפשר?" הוסיפה. "אסור לי לאכול לחם ובטח לא גבינת עיזים שהיא מלאת קלוריות".
"אבל זה מה שבחרת לאכול, את זה בעצם הכי רצית לא?"
"נכון, "אמרה", "זה שרציתי אינו אומר שאני מסוגלת להרשות לעצמי ליהנות ממנו. הוא תמיד היה ברשימת האיסורים".