התנהגויות שליטה אלו הן התנהגויות תואמות וגם יעילות, ואין בהן שום דבר שהוא דיספונקציונלי. גם ניסיונות שליטה בהתנהגות המכוונים למנוע או לצמצם כאב פיסי מקובלים ונמצאים יעילים במקרים רבים. למשל, ניקח אקמול נגד כאב ראש. נלך לרופא כשאנחנו לוקים באנגינה. ננוח כדי שנחוש יותר אנרגטיים. נעשה פעילות גופנית כדי להרגיש טוב יותר. אבל האם ניסיונות השליטה מוכיחים את עצמם בכל הקשור לתעתועי התודעה? למשל, אם נחווה התקף חרדה, שיתבטא בזעה קרה, בלחץ, בדפיקות לב ובצורך עז ללכת הלוך וחזור, נפתח טכניקות שלכאורה יגנו עלינו מלחוות את החרדה. אם נדמה לנו, שמקום מסוים או חוויה מסוימת או אדם מסוים היו טריגר להתקף, ננסה לעשות הכול כדי להימנע מכל מצב העלול להזכיר לנו את אותו אירוע, אדם או תחושה. נתחיל לחיות מתוך צורך עז להימנע מכל מה שנדמה לנו שעלול להוביל להתקף חרדה. החיים יהפכו למערכת הימנעויות שלכאורה תגן עלינו מחוויה אחת אבל תייצר עבורנו סבל אמיתי באינספור תחומי חיים אחרים. נמנע מלנסוע לחו"ל, ללכת למקומות הומים, להישאר לבד.