כל צעד וצעד לאורך מעגל החיים מקרב אותנו אל הקץ ומייצר סבל. חלק גדול מהסבל הזה קשור בעובדות שאינן תלויות בנו. נרצה או לא נרצה ניוולד. נרצה או לא נרצה נזדקן ונמות. סופיות החיים מייצרת סבל. אך מקורותיו של הסבל האנושי אינם נעוצים רק באותן עובדות שאינן תלויות באדם. התודעה האנושית והאופן שבו היא תופשת את העולם, הן מקור לחלק ניכר מהסבל שאנחנו חווים.

אני מזמינה אתכם להציץ לרגע למה שמתחולל בתודעה שלי. יחסית למיליארדי האנשים בעולם חיי מתנהלים כסדרם. אני אוהבת את משפחתי, נהנית מעבודתי ועוד. למרות זאת לא עובר יום בלי שתחלוף מחשבה שתעורר בי סבל, פחד וחרדה:

"אוף איזה עצבים הפקקים האלה?"

"איזה פחד לא קיבלתי מחזור החודש"

"הילד שלי מאחר אולי קרה לו משהו?"

"הוא לא ענה לי לטלפון. הוא כנראה לא מעוניין בי"

"הוא בטוח כועס עלי ועכשיו לא ידבר איתי שבוע"

​

סבל מהסוג הזה יכול להתבטא במספר דרכים. אנחנו מרבים לפחד ממה שיהיה, לכעוס או להיות עצובים, להרגיש אשמים, להצטער על מה שהיה, לכעוס על כאב פיסי בגוף, להתמלא חרדה משינוי בתכניות, להשתעמם, להילחץ בגלל פקק תנועה.

דמיינו את עצמכם יוצאים לחופשה עם בן או בת זוגכם למקום קסום. צמחייה, ים ושמים כחולים, אוכל טעים ושלווה. לכאורה הכול נהדר. אבל אז מתחילות הצרות. התודעה שלכם מתחילה לעבוד ואתם מתחילים לדאוג שמא טוב לכם מדי, ומתי ייגמר הטוב הזה? איזה עונש תקבלו בעבורו? איזו עבודה קשה מחכה לכם כשתחזרו? לחילופין, אתם כועסים על הלחות הגבוהה ובעצם מתגעגעים למעט קרירות. ואז אתם מתחילים לדאוג לילדים שנשארו לבד בבית עם המטפלת ואתם שוכבים כאן על חוף הים ומתענגים. ומיד חודרת אליכם מחשבה, שאולי אתם בעצם הורים לא טובים כל כך? ולפתע אתם מחליטים לארוז ולחזור.

​

התודעה שלנו מייצרת הקשרים שרירותיים. כל גירוי, כל אובייקט, כל מצב, כל פעילות יכולים להיות מקושרים לכל סוג של רגש שלילי. בכל מקום ובכל מצב, אנחנו יכולים לחוש עצב וחרטה על מה שמזמן אינו קיים, לפחד ממה שלא נמצא מולנו, לדאוג מסכנות היפותטיות אשר ספק אם יתרחשו בזמן כלשהו בעתיד, להשוות כל דבר לאלטרנטיבה שממנה אנחנו חוששים או לאיזשהו אידאל נחשק. התודעה מספרת סיפורים, מייצרת אמונות, מיתוסים, אמיתות והערכות, ומצמידה אותם לאובייקטים מסוימים. ומעל הכול היא מדברת ללא הפסק ומסתובבת כקרוסלת ענק. רגע אחד אנחנו מרגישים חכמים, יפים, מוכשרים, פופולריים ומצליחים וברגע שלאחריו אנחנו "על הקרשים", מכוערים, דחויים – כישלון.

​

התודעה הזו היא מקור הייצור של הכאב משום שאין אפשרות לנעול אותה או להניחה בצד כשלא מתחשק להקשיב לה או להשתמש בה. היא נמצאת כל הזמן בפעולה. מטבעה היא משתוקקת, תשוקה המנציחה את המרדף אחר העונג ואת הבריחה מהכאב. תשוקה המייצרת את חווית האין, החסר, הגורמת סבל והמקפידה שנהיה עסוקים במה שאין לנו, אילו היה לנו או מגיע לנו. אנחנו חיים מתוך תחושת חסר וחוויית אין נצחית. זו גם החוויה המונחת בבסיס מרדף הרזון והבריחה מכל משקל שאינו תואם לו.