איך פועלת השפה?
לפרטים נוספים והרשמה

מרכז שפת האכילה

טל: 03-6481181 // 052-6710170

אנחנו משתמשים בשפה, מתארים, מקטלגים, מייחסים, מעריכים, מדברים, חושבים, שומעים, קוראים, כותבים, חולמים, מתכננים. אנשים משתמשים בה בשוק, ברחוב, בישיבות עסקים, בהחלטות מדיניות, בין ילדים להורים, בין שכנים, בין חברים, בין אוהבים, בין שונאים. לשפה יש משקל רב בחיים. אנחנו מדברים בצורה שונה לאנשים שונים, מנסים לבחור את המילים הנכונות ולפעמים גם טועים. השפה מאפשרת לנו לתקשר עם אלה המצויים רחוק, לנבא ולכונן את העתיד, לפתור בעיות סבוכות, לחוקק חוקים שיפקחו על ההתנהגות שלנו ושל האחרים וללמוד מאנשים אחרים או מתרבויות אחרות שאינן קיימות יותר. היא מבטאת רעיונות, משמעות, מסרים או פיסות מידע שמאוחסנות בתוך התודעה. זו מערכת של סמלים שמאפשרת ליצור קשר בין הרעיונות לתודעה של האחר, מערכת אוטונומית שמייצרת דיאלוג פנימי סוער.

 

השימוש בשפה נעשה בשני ממדים, בחוץ ובפנים. באמצעות דיבור, כתיבה, ציור, ריקוד, שירה ובאמצעות מחשבות, דמיוניות, חלומות בהקיץ, תכנונים, ניתוחים, חרדות ופנטזיות. השפה הזו אינה דומה לשום דבר מוכר אחר והיא ממלאת את התודעה באינסוף חיבורים והקשרים מילוליים. זו גם הדרך שבה היא מייצרת סבל ומשמרת אותו, כחלק בלתי נפרד מן החיים.

 

כל צעד וצעד לאורך מעגל החיים מקרב אותנו אל הקץ ומייצר סבל. חלק גדול מהסבל הזה קשור בעובדות שאינן תלויות בנו. נרצה או לא נרצה ניוולד. נרצה או לא נרצה נזדקן ונמות. סופיות החיים מייצרת סבל. אך מקורותיו של הסבל האנושי אינם נעוצים רק באותן עובדות שאינן תלויות באדם. התודעה האנושית והאופן שבו היא תופשת את העולם, הן מקור לחלק ניכר מהסבל שאנחנו חווים.

אני מזמינה אתכם להציץ לרגע למה שמתחולל בתודעה שלי. יחסית למיליארדי האנשים בעולם חיי מתנהלים כסדרם. אני אוהבת את משפחתי, נהנית מעבודתי ועוד. למרות זאת לא עובר יום בלי שתחלוף מחשבה שתעורר בי סבל, פחד וחרדה:

"אוף איזה עצבים הפקקים האלה?"

"איזה פחד לא קיבלתי מחזור החודש"

"הילד שלי מאחר אולי קרה לו משהו?"

"הוא לא ענה לי לטלפון. הוא כנראה לא מעוניין בי"

"הוא בטוח כועס עלי ועכשיו לא ידבר איתי שבוע"

סבל מהסוג הזה יכול להתבטא במספר דרכים. אנחנו מרבים לפחד ממה שיהיה, לכעוס או להיות עצובים, להרגיש אשמים, להצטער על מה שהיה, לכעוס על כאב פיסי בגוף, להתמלא חרדה משינוי בתכניות, להשתעמם, להילחץ בגלל פקק תנועה.

דמיינו את עצמכם יוצאים לחופשה עם בן או בת זוגכם למקום קסום. צמחייה, ים ושמים כחולים, אוכל טעים ושלווה. לכאורה הכול נהדר. אבל אז מתחילות הצרות. התודעה שלכם מתחילה לעבוד ואתם מתחילים לדאוג שמא טוב לכם מדי, ומתי ייגמר הטוב הזה? איזה עונש תקבלו בעבורו? איזו עבודה קשה מחכה לכם כשתחזרו? לחילופין, אתם כועסים על הלחות הגבוהה ובעצם מתגעגעים למעט קרירות. ואז אתם מתחילים לדאוג לילדים שנשארו לבד בבית עם המטפלת ואתם שוכבים כאן על חוף הים ומתענגים. ומיד חודרת אליכם מחשבה, שאולי אתם בעצם הורים לא טובים כל כך? ולפתע אתם מחליטים לארוז ולחזור.

התודעה שלנו מייצרת הקשרים שרירותיים. כל גירוי, כל אובייקט, כל מצב, כל פעילות יכולים להיות מקושרים לכל סוג של רגש שלילי. בכל מקום ובכל מצב, אנחנו יכולים לחוש עצב וחרטה על מה שמזמן אינו קיים, לפחד ממה שלא נמצא מולנו, לדאוג מסכנות היפותטיות אשר ספק אם יתרחשו בזמן כלשהו בעתיד, להשוות כל דבר לאלטרנטיבה שממנה אנחנו חוששים או לאיזשהו אידאל נחשק. התודעה מספרת סיפורים, מייצרת אמונות, מיתוסים, אמיתות והערכות, ומצמידה אותם לאובייקטים מסוימים. ומעל הכול היא מדברת ללא הפסק ומסתובבת כקרוסלת ענק. רגע אחד אנחנו מרגישים חכמים, יפים, מוכשרים, פופולריים ומצליחים וברגע שלאחריו אנחנו "על הקרשים", מכוערים, דחויים – כישלון.

התודעה הזו היא מקור הייצור של הכאב משום שאין אפשרות לנעול אותה או להניחה בצד כשלא מתחשק להקשיב לה או להשתמש בה. היא נמצאת כל הזמן בפעולה. מטבעה היא משתוקקת, תשוקה המנציחה את המרדף אחר העונג ואת הבריחה מהכאב. תשוקה המייצרת את חווית האין, החסר, הגורמת סבל והמקפידה שנהיה עסוקים במה שאין לנו, אילו היה לנו או מגיע לנו. אנחנו חיים מתוך תחושת חסר וחוויית אין נצחית. זו גם החוויה המונחת בבסיס מרדף הרזון והבריחה מכל משקל שאינו תואם לו.

המינד מנהל אותנו ביד רמה.

הוא ממשיך לעשות את מה שהוא יודעת לעשות –

לדבר בלא הפסק, לנתח, לשפוט, להשוות, לבקר, לפנטז, לספר סיפורים

ואנחנו שמאמינים לו מתנהלים מתוכו באופן אוטמטי

נתבונן לרגע במיכל, אחת מהמטופלות שלי. היא בת עשרים ושלוש, סטודנטית לחינוך. וכך היא סיפרה: "בערב יום העצמאות הוזמנתי למסיבה, התלבשתי, התאפרתי, יצאתי והרגשתי נפלא. רקדתי, שתיתי, הרגשתי מחוזרת. והנה בתום שעה הגיע למסיבה בן זוגי לשעבר, שממנו נפרדתי שנתיים קודם לכן. ברגע הראשון חשתי דפיקות לב של שמחה מסוימת מהולה בהתרגשות אבל באותו רגע בדיוק גם נזכרתי שלפני כשנתיים שקלתי ארבעה ק"ג פחות. מיד התחלפה התחושה הנפלאה בתחושת אפסות וכישלון. כל הערב נהרס לי ורק רציתי להיבלע באדמה. שלא יראה אותי. שלא יראה עד כמה אני נראית נורא".

מיכל הרסה לעצמה ערב נפלא של ריקודים במסיבה רק משום שדבקה בה באופן אוטומטי המחשבה, "לפני שנתיים שקלתי ארבעה ק"ג פחות". האחיזה במחשבה זו הובילה אותה למחשבות נוספות. "עכשיו החבר שלי יראה כמה השמנתי" "עכשיו הוא יגלה עד כמה אני נראית רע" "איזו אפס אני" "איזו חדלת אישים" "אני נראית נורא". מחשבות אלה תפסו תאוצה ואמרו "עלייך לברוח מהר כדי שלא יראה אותך". מיכל אספה את חפציה, מלמלה תירוץ בשפתיה על כאב ראש נוראי ונמלטה על נפשה.

 

האינטנסיביות של התודעה

אני מזמינה אתכם לעצום את העיניים. נסו לרגע להקשיב לקולכם, לשמוע מה אתם אומרים לעצמכם. שימו לב איך התודעה מדברת ללא הרף. כל הזמן יש לה מה לומר, הערה, שאלה, על כל דבר. עצרו רגע ונסו לחשוב למשל על המכונית שלכם. מה יש לתודעה לומר עליה? ועכשיו נסו לחשוב רגע על הוריכם. מה יש לה לומר עליהם? התודעה פועלת כל הזמן. אינכם צריכים לעשות דבר. "אני מסכימה עם זה" "אני אוהבת את זה" "זה נכון" "זה לא נכון" "אני לא יודע" "מה אתה אומר" "אני לא בטוח שאני מסכים אתו". היא מדברת ואנחנו מקשיבים ומאמינים לכל מילה.

השפה מייצרת סבל רב

מרכז שפת האכילה, הברזל 38 תל אביב טלפון: 03-6481181 

צילומים באדיבות יורם אשהיים  //  בניית אתר: 5 אבנים

  • Black Facebook Icon
  • Black YouTube Icon

© כל הזכויות שמורות לאיילת קלטר