אישה, שחורה, שמנה

האפליה נגד אנשים באשר למשקלם, צבעם או השתייכותם המינית לא רק שאינה נעלמת אלא הולכת ומתעצמת. ארצות הברית של שנת 2009, גם לאחר בחירת אובמה, מתקשה לוותר על הפוריטניות, הגזענות והשמרנות שהיו מנת חלקה במשך שנים. היא מתקשה לא לבדל או להפלות ולעטוף בסטיגמות, קבוצות אוכלוסין רבות. לכן לא ייפלא הדבר שכאשר נבחרה דר' Regina Benjamin למשרה המכובדת Surgeon General רעשה ארצות הברית.

מסתבר, שדר' Regina Benjamin ראויה לתפקיד ולא רק בגלל הדרך הארוכה והקשה שעשתה עד שטיפסה למשרה מכובדת זו.  לא אמנה את רשימת הישגיה, ייחודה ומוכנותה לתרום לחברה רק ארים גבה על כך שחרף כל המחמאות הרבות והידיעה על איכויותיה נותר משקלה רועץ לגבי יכולתה לשמש בתפקידה הרם. והעיתונים לא חסכו ממנה אפילו קילוגרם אחד של ביקורת. אדם במשרה כזו, כך נאמר, שאחראי לבריאות אמריקה ולבעיה העיקרית שלה עם מגפת ההשמנה - לא יכול להיות בעודף משקל.

נשאלות אם כן השאלות:

• האם יש מקצועות בהם המשקל צריך להוות מדד לאיושם?

• האם יתכן שאנשים בעלי משרה ייצוגית יפסלו בשל משקל גופם?

• האם למשקל גופם יש כדי לרמז על מקצועיותם, אופיים, אישיותם?

על פניו נדמה שהתשובה מובנת מאליה. הרי אם אדם בעל עודף משקל נחשב בחברה שלנו כחסר כוח רצון, חסר יכולת שליטה.....איך יוכל לתפקד במשרות רבות מעלה, המצריכות אחריות, כוח, התמדה, מקצועיות.......זאת ועוד אם הוא אינו מצליח להשיל את משקלו ולהוות דוגמא לכלל האוכלוסייה איך יוכל להטיף למלחמה בהשמנה? האם מי מבין המתריסים עצר ושאל את עצמו האם איש מקצוע, כל איש מקצוע, שונה מכלל האוכלוסייה? אם מרבית האנשים אינם מצליחים לרדת במשקלם ולשמרו מדוע הוא יהיה מורם מעם וכן יצליח? יתרה מזו, אולי הוא בעצם מהווה דוגמא נפלאה לייצוג הבעיה: "אנחנו לא באמת יודעים להרזות את האנשים ולעזור להם לשמור על המשקל שהושל". אבל אפליית האדם השמן הפכה זה מכבר עניין שבשגרה. העצוב הוא שדווקא אפליה זו נמצאה כמעצימה את השמנתו. מה שמעלה תהיות לגבי האתר החדש שפתח ה CDC (המרכז למניעת מחלות בארצות הברית.)אתר שמטרתו לעזור לבעלי עסקים להתמודד עם בעיית ההשמנה של עובדיהם ולשמור על משקל גוף תקין. על פניו יוזמה מבורכת. האתר מכיל מגוון של מקורות לשימוש.

1. מערכת מחשוב היכולה להעריך מבחינה דמוגרפית את עלות ההשמנה הכוללת למעביד. Obesity Cost Calculator.

2. מידע עבור המעביד שיעזור לו ליצור תוכנית התערבות כדי להילחם במגפת ההשמנה.

3. מידע כיצד מעסיקים יכולים להעריך תשואה על ההשקעה, מידת עלות ההתערבות בהשוואה לתשואה הכספית המצופה של ההתערבות.

4. מידע על הסיכונים בבעיית ההשמנה אך מעל כול התחשיבים הכלכליים והידע התזונתי הוא מצביע על כך שהשמנה משפיעה על יעילות העובד והאפקטיביות שלו. (נעדר יותר מהעבודה, חולה יותר....) במילים פשוטות, אדם שמן פחות רווחי למעסיק. האם נפסיק לקבל לעבודה אנשים בעודף משקל? או שאולי ניצור מדרג שכר לפי דרגות BMI? והאפליה? כמו אי אפשר בלעדיה. הלוס  אנג'לס טיימס פרסם בשבוע שעבר מאמר בשם הפרובוקטיבי: Tough love for fat people: Tax their food to pay for healthcare

האם תהליכי הענשה מסוג זה יעודדו הרזיה (שממילא כבר הבנו שהיא כמעט בלתי אפשרית) או שמא דווקא יעצימו את האפליה ואילו זו מצידה תעצים את ההשמנה? האם אין מדיניות זו מעלה באוב זיכרונות באושים של מדיניות דומה כלפי קבוצות אוכלוסין אחרות שהופלו על רקע דת, גזע ומין? עצרו רגע והביטו סביבכם, כמה מחבריכם הטובים באמת מצויים בעודף משקל? האם לרגע תערערו על היותם אנושיים, אינטליגנטיים, מקצועיים.... ואם תציצו למעגלים רחבים יותר, אנשי מדע, אנשי ציבור, אנשי רוח.......האם משקלו של אדם מעיד על אופיו, יכולותיו, הישגיו?....

הצגת כל אותם אנשים המצויים בעודף משקל והשמנה, כאילו "הם אשמים" במצבם, כאילו הם מהווים נטל על כלכלת המדינה, כאילו הם בני אדם פחות שווים, פחות ראויים....שמה ללעג ציני את הראייה האמיתית של בעיית ההשמנה. אפליה זו נוגסת ביס גדול בעקרונות הדמוקרטיה. רק שלא נשמין ממנה.