נחזור לעקומות הגדילה של הילדים הכוללות עקומות גובה, משקל ומדד BMI. הן אינן מהוות תו תקן לגדילה אלא משמשות כלי להשוואה וליחסיות והן נעות מאחוזון 3 לאחוזון 97, מגיל לידה ועד גיל 20.

 

אנחנו יודעים ש:

 

• כל ילד משתייך לאחוזון גדילה שונה, המשקף את קצב הגדילה שלו ואת התמדתו לאורך קו גדילה מסוים.

• השונות המשתקפת באחוזוני הגדילה באה לידי ביטוי גם בגודל הגוף וגם בצורתו: יש גבוהים ויש נמוכים, יש רחבים ויש צרים.

• גודל הגוף וצורתו הם נתונים תורשתיים הנקבעים ברובם בהשפעת גודל הגוף וצורת הגוף שלנו כהורים.

• החֲרִיגוּת המשקלית ובעקבותיה השונות הלגיטימית בגודל הגוף ובצורתו הן טבעיות לגמרי.

 

ובמילים פשוטות יש ילדים שאכן נועדו להיות גדולים יותר - מעל אחוזון 97 (גבוהים יותר או שמנים יותר)וחלקם נועדו להיות קטנים יותר מתחת לאחוזון 3 (נמוכים יותר, רזים יותר). חריגות משקלית זו אינה עושה אותם ללא בסדר. היא עושה אותם לגדולים מטבעם. או לרזים מטבעם. והחשוב מכל בתהליך ההתפתחות אינו איך הוא ביחס לעקומות הגדילה של ילדים האחרים אלא עד כמה הילד שלנו מתמיד להתפתח בתוך קו ההתפתחות של גופו הוא באופן עקבי.

 

 

מתי אם כן מומלץ לפנות לטיפול? כאשר:

 

• יש שינוי משמעותי במשקל החורג מתוואי עקומת הגדילה הקבועה. יש לבחון זאת על רקע תהליך ההתפתחות והגדילה של הילד, גובהו, שינויים במצבו רגשי, אירועי חיים חריגים או שינויים בתדירות הפעילות הגופנית.

• קיימות בעיות בריאות פיזיות או נפשיות הגורמות לתנודות במשקל ומאיימות על בריאותו של הילד.

• הילד מפתח בעיות רגשיות סביב בעיית המשקל, והוא זקוק לתמיכה וחיזוק.

• הילד מצוי מעבר לעקומות הקיצוניות (אחוזון 3 או אחוזון 97).

 

באשר להצעת החוק המנסה בכל דרך אפשרית להפוך את המשקל לקלגס פוגע. את מי הוא אמור להציל? על מי הוא מגן? ויסלחו לי כל אותם "רודפי צדק המתאווים ל"מגר את מגפת ההשמנה"

 

אנא זכרו:

 

• משקל אינו מדד לבריאות.

• העיסוק בו משבש את האכילה של הילדים ועוד יותר מזה פוגע בתפישת הגוף שלהם, וביכולתם לשמור עליו ולהיות בכושר.

• השימוש והעיסוק בו מעצים את האפליה ברמה החברתית. אפליה כזו פוגעת ב"עצמי של הילד " והופכת אותו פגיע יותר ומועד יותר מכל ילד אחר לאכילה לא בריאה, להשמנה, לשימוש בסמים, לניצול........ וכמובן לדיאטות.........

• ודיאטות כבר מזמן הבנו רק משמינות (כל הדיאטות בכל התחפשות).

• ואחרון חביב, השקילה בכל מובן שהוא פוגעת בזכויות הילד לכבוד ולפרטיות. (גם אם שקלנו אותו בחדר נפרד, עם דלת סגורה וגם קצת חייכנו אליו)

 

 

אסיים בסיפור קטן שהתפרסם בניו יורק טיימס 2007:

 

"קרילנד דונבר בת השש בקושי נוגעת בארוחת הערב שלה, אבל לא מהסיבות הרגילות הגורמות לילדים בני שש לא לאכול. לתעודה שקרלינד קבלה אתמול בבית הספר הוצמד מכתב. במכתב היה כתוב שמסת השומן שלה חצתה את האחוזון ה 85 וכי הוריה מתבקשים לגשת בהקדם לרופא המשפחה כדי לקבל המלצות לגבי המשך הטיפול. הילדה בת השש לא ידעה מהו אחזוון 85 אך היא הייתה משוכנעת שמורתה מענישה אותה על משקל יתר".