מיהו אכלן רגשי?

 

• אכלן רגשי עסוק באובססיביות באוכל: מה יאכל, מתי וכמה.

• אכלן רגשי משתמש באוכל כדרך ראשונית להרגעה ולליטוף עצמיים, ברגעים של עצב, בדידות או עייפות.

• אכלן רגשי משתמש באוכל כאמצעי הסחה ראשוני מהתמודדויות ומעימותים.

• אכלן רגשי מתוסכל מהיחסים המעוותים שהוא מנהל עם האוכל, ומתאר את האכילה שלו כהתמכרות כפייתית.

• אכלן רגשי אוכל גם כשאינו רעב.

• אכלן רגשי מתאווה למאכלים מסוימים ומתקשה לשלוט בכמות שהוא אוכל.

• אכלן רגשי מאבד שליטה על האכילה לעתים קרובות, בעיקר כשהוא לבד.

• אכלן רגשי מרגיש אשמה בעקבות אכילת מאכלים שלתפיסתו הם אסורים.

• אכלן רגשי מתבייש לעתים באכילתו.

• אכלן רגשי אוכל לעתים קרובות בלי לשים לב שהוא אוכל.

• אכלן רגשי רואה באוכל אויב.

• אכלן רגשי מאבד שליטה על האכילה ומנוהל מן הפחד שלא יצליח להפסיק לאכול.

• אכלן רגשי מתקשה לאכול כפי שהיה רוצה לאכול במצבים חברתיים.

• אכלן רגשי שבוי במעגלי היו־יו של הדיאטה.

• אכלן רגשי נמנע מפעילויות חברתיות בשל אופן אכילתו ובשל תחושותיו הקשות בנוגע לגופו.

• אכלן רגשי מתקשה להפריד בין רגשותיו לבין הצרכים האמיתיים שלו.

 

הרשימה הארוכה מוכיחה שכמעט כל אדם הוא אכלן רגשי במידה זו או אחרת. בפרקים הקודמים כבר הזכרתי כי עולם האוכל הוא ריקוד עדין בין צורכי הגוף לצורכי הנפש וכי לאוכל, להתעסקות בו, לדיאטות ואפילו לעצם ההשמנה יש לעתים תפקידים רגשיים הטבועים עמוק, עד שנוצר קושי להתנתק מתמיכתם ולחיות בלעדיהם. פעמים רבות משמש האוכל תחליף להתמודדות עם מצבים רגשיים, ואז תפקידו להסיט, לכבות, להקהות, להחביא ולהדחיק רגשות ופחדים בחיים. ללא ספק, הוא משמש אמצעי תקשורת גלוי או סמוי בדיאלוגים רבים המתנהלים בחיים, אך אין זה אומר שבשל כך יש להרחיק אותו ולהימנע ממנו. הכול מתחיל ונגמר במינון ובבחירה מתי נכון לאכול את הרגש, ומתי נכון לתת לו מקום ולהרגיש אותו.

 

הרגשות מקורם במוח האמצעי. הליבה של הרגש היא סדרה מורכבת של שינויים פיזיים המתרחשים בגוף, כגון דפיקות לב, עלייה בלחץ דם וזיעה. את אותם שינויים מכנים בשמות, כמו “פרפרים בבטן”, “עצם בגרון” או “עיניים דומעות”. השינויים הפיזיולוגיים הללו מכינים לפעולות של בכי או צחוק וגורמים להתנהגויות שונות. מתוך השפעה רגשית חזקה משתנה הקול, משתנות הבעות הפנים, או לחלופין, כאשר חוזרים הביתה ברגל בשעת לילה מאוחרת ונמלאים פחד וחרדה, קצב ההליכה גובר.

האם הרגשות בהכרח שולטים בהתנהגות? התשובה שלילית כיוון שאין בעיה להבחין בין רגש, לבין התנהלות על־ידי אותו רגש. אפשר להתרגש מאוד בהרצאה מול קהל גדול, ובכל זאת להתנהג בשלווה ולדבר בנינוחות. ניתן לומר שאמנם אין לאדם שליטה על הרגשות שלו, אבל יש לו שליטה על הפעולות שהוא מבצע בגינם.

קיימים שלושה שלבים בהיווצרות הרגשות.

 

• התרחשות – אירוע משמעותי המתרחש בנפשו או בגופו של אדם (זיכרון משמעותי, תחושת כאב) או בעולם סביבו (מראות, קולות). המוח מאתר את האירוע ומודיע על מידת חשיבותו.

• הכנה לפעולה – המוח מעריך את האירוע: האם הוא טוב או רע, מועיל או פוגע. במקביל, המוח מכין את הגוף לפעולה כדי לקבל את האירוע או למנוע אותו. בשלב זה אין אבחנה מובהקת של הרגש. אם המוח חווה אירוע מכאיב, הוא מפעיל תגובה אוטומטית: “הילחם או ברח” ( fight or flight ). מונח זה מתחום הפסיכולוגיה והפיזיולוגיה מציין דפוס של שינויים גופניים כחלק ממנגנון הישרדות אבולוציוני. בימים עברו היה מנגנון הגנה זה יעיל מאוד, בכך שהכשיר את האדם או את בעל החיים להתמודד עם האיומים או עם הסכנות שריחפו מעליהם. בעידן המודרני, לעומת זאת, רוב בני האדם אינם נמצאים במצבים הישרדותיים דומים, המאיימים על קיומם, לכן מנגנון הגנה זה איבד מהרלוונטיות שלו ומיעילותו. המוח לעומתו, ממשיך להתייחס לכל אירוע כמעט כאיום קיומי אפשרי ומגיב בהתאם. מצבים כמו חיפוש עבודה, ויכוח עם המעביד או עמידה בתור בבנק אינם מסכני חיים, חרף זאת הגוף והמוח מגיבים אליהם כאל מצבים פוגעים ומסוכנים, המפתחים רגשות של כעס, גועל ואשם. לעומת מצבים אלה, אם המוח שופט אירוע כלשהו לחיוב, מתפתחים רגשות של שלווה, שמחה וכדומה. אמנם נהוג לכנות את רגשות הכעס כרגשות שליליים ואת רגשות השלווה כרגשות חיוביים, במציאות הם אינם שליליים או חיוביים, הם פשוט רגשות.

• התערבות המוח – האדם חווה מגוון תחושות והמוח מקטלג אותן באופן ברור ומובהק: אכזבה, שמחה, עצב וכדומה. אדם הנקלע למערבולת או טובע בחול טובעני, לבטח יודע שככל שינסה להיאבק ולהיחלץ מהר יותר, יטבע עמוק יותר. כלל ראשון בעת כניסה למערבולת הוא לזרום אתה, להיות בה. תחילה היא אמנם מושכת כלפי מטה, אך בסופו של דבר מרימה מעלה. היכולת לוותר על מאבק בה נוגדת כל תגובה אוטומטית של המוח. הוא מורה להיאחז ולהילחם, מה שמחמיר את המצב, מחליש ומרפה את הידיים. כך הדבר בנוגע לרגשות כואבים. הנטייה הטבעית היא באופן אוטומטי להילחם בהם ולא לאפשר את קיומם וכתוצאה מכך הם מתעצמים.

 

כשחווים למשל חרדה, בשל הקושי לקבל את קיומה שוללים אותה ונאבקים בה, הדבר מייצר רגשות משניים לחרדה הראשונית. רגשות כמו כעס או אשמה – כולם לא נעימים, לא יעילים וגוזלי אנרגיה. לחלופין, אם מעִזים ו”מתמסרים” להרגשת החרדה, מאפשרים לה להיות ולא נאבקים בה או כועסים על עצם קיומה, הבעיה לא תתעצם. החרדה תופיע, תשהה ולבסוף תיעלם לחלוטין, בלי השקעת אנרגיה מיותרת במאבק.

 

מה קורה לרגש כאשר נלחמים בו? בני האדם, הִנם יצורים יצירתיים ביותר, ולכן פיתחו אינספור דרכים להילחם ברגש. אוכל, סמים, עישון, אלכוהול, הימורים, ספרים, עבודת־יתר ועוד פתרונות מפתרונות שונים. כל פתרון באשר הוא אינו בעייתי, בתנאי שהוא בא לידי ביטוי במידה הראויה לו. אם לא משתמשים בפתרונות כראוי הם עלולים להוביל להתמכרויות, לבעיות ביחסים בינאישיים, לבעיות אכילה, להשמנה ולבעיות בריאותיות, והכול בשם הרגש הכואב שמנסים להדחיק, להסיט או להכהות.

 

התבוננו בעשרת הרגשות הבסיסיים שלפניכם: פחד, כעס, הלם, בהלה, גועל, עצב, אשם, אהבה, שמחה וסקרנות. רוב בני האדם נוטים לחשוב ששבעת הרגשות הראשונים שליליים וששלושת האחרונים חיוביים. הסיבה לכך נעוצה בעיקר בדעות קדומות ואמונות הנוגעות לעולם הרגש, דעות כגון אלו:

 

• רגשות שליליים רעים

• רגשות שליליים הורסים את הבריאות

• בני אדם צריכים להסוות את רגשותיהם

• הבעת רגשות מסמלת חולשה

• רגשות עזים משמעם אובדן שליטה

• רגשות שליליים מעידים על אי־סדר בחיינו

 

הבחירה כיצד להתמודד עם רגשות קשים תלויה בחלקה בבית שבו גדלים: באופן שבו נהגו לדבר במשפחה על הרגשות הללו או לשלול אותם. בדרך שבה התייחסו לאדם המביע את רגשותיו. המקום שנתנו להם, אילו רגשות הפכו לגיטימיים ואילו לא, מה היה אופן ההתמודדות עם הרגשות ועל אילו מהם דיברו באופן חופשי ואילו מהם היה צריך להסוות.

 

קיימת נטייה להדוף רגשות קשים, כיוון שהם גורמים להרגשה רעה ולעומת זאת קיימת נטייה לקבל רגשות טובים, כיוון שהם גורמים להרגיש טוב, דהיינו כושר השיפוט מופעל ומעורר את המלחמה ברגשות הרעים או את המרדף אחר הרגשות הטובים.

המאבק ברגשות הקשים מצריך כלי נשק יעילים ביותר ובמקרים רבים כלים אלו הם האוכל והדיאטות.

 

מה ניתן לעשות?

הרגש ביסודו אינו טוב או רע, אלא הקטלוג, הוא המגדיר את ה”טוב” וה”רע”. רגשות כואבים הופכים לרגשות כרוניים אם נאבקים בהם ומתַחזקים אותם. כאשר מפסיקים את המאבק, הרגשות חופשיים להמשיך בדרכם. קבלת הרגשות הכואבים מסייעת לשבור את המעגל האינסופי של המאבק בהם.

 

נניח שיום בהיר אחד דופקת על דלת ביתכם קרובת משפחה רחוקה שמעולם לא פגשתם. שמעתם עליה אינסוף סיפורים לא מחמיאים. אם אכן תאמינו לאותם סיפורים, היחס שלכם אליה יהיה מן הסתם בהתאם. לא תרצו לתת לה להיכנס לביתכם. ובוודאי שלא תרצו אותה בקרבתכם. מן הסתם תעשו כל שאפשר כדי להיפטר ממנה. באופן זה לא תוכלו לגלות אם הסיפורים ששמעתם עליה נכונים או שהם נבזיים ואין בהם ממש. הדרך היחידה היא להכניס אותה לביתכם, לארח אותה, לבלות זמן במחיצתה ולתהות על קנקנה.

 

גישה דומה ננקוט כאשר מדובר ברגשות לא־נעימים. במקרים שבהם חווים רגשות קשים וכואבים, מרבית בני האדם ינסו להדוף אותם ולהרחיק אותם מעליהם, או לחלופין, ינסו לכלוא אותם כדי שלא ירגישו אותם כלל. שרירי הגוף יגיבו בהתאם ויתכווצו, השפה אף היא תתאים את עצמה למצב הרגשי שנוצר: “אני חייב אוויר”, “אני בלחץ” וכדומה. הפחד שמא הרגשות ישתלטו ויגרמו לאובדן שליטה מנהל אתכם, לעומת זאת, אם תיתנו לרגשות שלכם הכרה ומרחב קיום – תצליחו לפוגג אותם ולהשתחרר מהם. אותה טכניקה אפשר להפעיל במקרים של אכילה רגשית, כאשר חשים רעב ומבינים שאין זה רעב פיזי. אם נלחמים בו הוא יתעצם ויוביל להתקף זלילה ולאובדן שליטה על האכילה.

 

לכן, תחילה יש לתת אפשרות קיום לרעב ולא להיבהל ממנו. לאחר מכן, תעמודנה לפניכם שתי אפשרויות: להיות עם הרגש או לאכול אותו.

להיות עם הרגש – העזו להתבונן ברגשות החבויים בבסיס האכילה, להכיר בהם ולתת להם פשוט להיות. ביכולת להרשות לרגשות להיות טמונה גם היכולת להניח להם.

 

לאכול את הרגש – זיהוי הרעב כרעב רגשי. הכרה בו. קושי להכיל אותו ולהיות אתו, מוביל לבחירה לאכול אותו. האכילה המתחילה אמנם ממקום רגשי, אינה הופכת במרבית המקרים להתקף זלילה ואינה מלווה בכעס עצמי, כיוון שהיא נעשית מתוך בחירה ובהכרה מלאה. אכילה רגשית זו, מפחיתה את רגשות האשם והביקורת ובמרבית המקרים מסתיימת בתחושת שובע. אכילה זו מאפשרות את התוצאות הבאות:

 

• אתם ערים לקיומם של הרגשות ואינכם עוסקים בהם כל העת.

• אתם מקבלים את מכלול רגשותיכם ומאפשרים את נוכחותם בתוככם ואת לכתם.

• אתם מתמקדים ברגשות במקרים שבהם נכון לכם.