ככה זה, כשחיים מתוך ה"המינד".

הוא טוחן אותנו עד דק.

כל הזמן יש לו מה להגיד. הוא מנתח, חופר, שופט, מבקר מתכנן, מפנטז. ואנחנו?

מקשיבים לכל מילה שלו, מאמינים לו ומתנהגים באופן אוטומטי מתוך דבריו. אם המינד אומר לנו למשל שאנחנו "פשוט חסרי כוח רצון" אנחנו נדבקים למחשבה הזו ומתוך האמונה, שזאת האמת המוחלטת, אנחנו חיים את החיים שלנו חסרי בטחון במי שאנחנו.

או לחילופין אם אותו מינד יגיד לנו "שאנחנו לא רצויים" אנחנו נמנע ממגע עם אנשים אחרים מתוך התחושה הוודאית, שאנחנו באמת לא רצויים.

באופן טבעי אנחנו מתנהלים כמעט על אוטומט, מתוך מה שיש למינד שלנו להגיד לנו.

אנחנו כל כך מאמינים לו עד כי אנחנו לא באמת שמים לב אם ההקשבה לו עוזרת לנו לחיות חיים שמחים יותר ובריאים יותר. אנחנו פשוט חיים מתוכו. במובנים רבים זה מקור הסבל העיקרי שלנו שגורם לנו לא לחיות אם אנחנו שמנים, מקשה עלינו להכיר בני זוג, גורם לנו לפחד לבקש קידום בעבודה, עוצר אותנו מלטייל בעולם, מוביל אותנו למריבות וויכוחים המטילים צל כבד על חיי היום יום שלנו ועוד...

אם נתחיל להתווכח אם המחשבות או נביא מחשבות חלופיות נתחפר עמוק יותר, נטבע בהן ונסבול יותר.

אבל

אם נלמד להתבונן בהן מבלי לריב איתן או מבלי לרצות לשנותן תפתח בפנינו דרך חדשה והיא דרך של בחירה.  

דרך, שתקנה לנו את היכולת לבחור אלו מחשבות נכניס לתוכנו ואלו מחשבות נניח בצד. דרך שתאפשר לנו לנווט את החיים למקומות משמעותיים יותר. 

דרך שתקדם אותנו לחיות את החיים, שבאמת היינו רוצים לחיות.