במהלך חיינו אנו מוצפים במידע. חלקו חיוני יותר או פחות ולעיתים ההבחנה בין דעה רווחת - מיתוס, לבין עובדה מוכחת הראויה להתייחסות ראויה, אובד בבליל המידע. אחת כמה וכמה בהורות, בה אל תוך צונאמי המידע משתרבבות חרדות , פחדים, הרגלים ושאיפות המנהלים אותנו, בניסיוננו "לייצר" הורות מיטבית.

 

להלן מיתוסים  הבולטים ה"מושמעים" ביותר בפגישות עם הורים, שהגיעה השעה להפריכם - לטובת ההורים והילדים!

 

1. מיתוס: כל ילד בעודף משקל זקוק לטיפול!

 

לא כל ילד בעודף משקל זקוק לטיפול אבל בטוח שכל הורה כדאי לו להיות בסוג של הדרכה שתעזור לו "איך לא לפגוע בילד שלו מתוך הרצון הכי אמיתי לעזור"  רבים המוגדרים כבעלי משקל גבוה מהממוצע, שומרים על עקומת משקל יציבה המשקפת את משקלם הביולוגי הטבעי, שאינו תמיד עולה בקנה אחד עם הנורמות המקובלות . ילדים אלה חיים אורח

חיים פעיל, בריא ומתפתחים כראוי עם דימוי עצמי תקין. התערבות חיצונית במצב שכזה עלולה לפגוע בילד פיזית ורגשית, לפגוע בדימוי העצמי שלו ולערער את נקודת שיווי המשקל הטבעית של גופו.

 

הפניה לטיפול מומלצת בילדים שמשקלם במגמת עלייה מתמדת או שהשינוי במשקלם הוא תולדה של אירוע או שינוי בחייהם. זאת, במטרה למנוע העצמה של תהליך ההשמנה ולעזור להם במצבים רגשיים,שעלולים להתפתח בעקבותיה.

 

 

2. מיתוס: ילדים שמנים כי הם אוכלים יותר מדי

 

ילד הוא בעודף משקל לא בהכרח כי הוא אוכל הרבה יותר מילד אחר. בשנים האחרונות מצטברות עדויות המוכיחות כי הַקשר אינו בהכרח ישיר. קיימים מקרים רבים של ילדים בני אותו גיל, שמבנה גופם זהה והם אוכלים תפריט זהה, אחד מהם עולה במשקל והאחר שומר על משקל יציב. זאת בשל השונות הטבעית הגנטית.

 

 

3. מיתוס: ילדים שמנים אינם בריאים

 

מחקרים מראים שמרבית הילדים הנמצאים במשקלם הטבעי, גם אם הוא בעודף משקל, אך מקפידים על פעילות גופנית, אוכלים

בריא ושומרים על דרגות משקל דומות במשך השנים, יהיו בריאים. עלינו להמשיך ולתחזק זאת. ניסיונות ההרזיה הם אלה העלולים לפגוע בהם ולהובילם להתקפי זלילה, לאובדן שליטה, כעס ושנאה עצמית ולהשמנה. עם זאת, ילדים הסובלים מהשמנה מוקצנת כמו אלו הסובלים מרזון קיצוני, אכן נתונים לסיכון תחלואה גבוה יותר.

 

 

4. מיתוס: טכניקות איום והפחדה מסייעות להרזיה ולשינוי הרגלי אכילה

 

ילדים הנחשפים ללחץ חברתי/ משפחתי להרזיה  ולמידע אינטנסיבי על גורמי הסיכון בהשמנה, עלולים לפתח בעיות אכילה עד הפרעות אכילה כרוניות , דימוי עצמי נמוך,  לחץ נפשי, דיכאון, דיאטות כושלות החוזרות ונשנות עד לפגיעה בריאותית אשר בסופו של דבר, תעצים את ההשמנה. נוסף על כך -  מחקרים עדכניים מראים שטכניקות איום והפחדה אינן יעילות לטווח הארוך בשימור שינויים התנהגותיים כדפוסי אכילה ופעילות גופנית.

 

 

5. מיתוס: הורים נדרשים לפקח בקביעות על תזונת ילדיהם (מה, מתי וכמה) שמא יאכלו יותר מדי או פחות מדי!

 

הצורך לשלוט באכילה של הילדים עלול להיות חרב פיפיות בעבורם. הילד יודע באופן טבעי,  מרגע לידתו, כמה ומתי הוא צריך לאכול.

לילד צרכים שונים, תאוות שונות וכמות קלורית יומית המשתנה מיום ליום, לה הם זקוקים כדי לגדול ולהתפתח. בניסויים מבוקרים, נמצא שילדים אשר הורגלו לאכול מבחירה, משכילים לבחור את המזון הנכון בריאותית והמאוזן לצורכיהם.

ילדים שהורגלו לאכול תחת חוקי "מותר ואסור" ובפיקוח הורי מתוך מגבלות חיצוניות,  הרי שבמצבים של התרופפות הפיקוח, יפתחו התנהגויות מפצות ויאכלו כדי להשלים את החסר.  אכילה כזאת אינה נעשית מרעב או מצורך אמִיתי אלא מחסך רגשי!

 

 

6. מיתוס: כהורים, מומלץ לתת לילדים אוכל בריא ולמנוע מהם אוכל שאינו בריא

 

ילדים אוכלים מזון כלשהו כי הוא טעים להם ולא כיוון שהם יודעים שהוא בריא עבורם. תפקיד ההורים לאפשר להם בחירה של

מאכלים בריאים וטעימים אבל גם של אלה שהם שטותיים. מומלץ לאפשר להם להתנסות במאכלים המתויגים כלא־בריאים, בכדי למנוע את הפיכתם לנחשקים, בחינת "מים גנובים ימתקו".

 

 

7. מיתוס: הורים צריכים ללחוץ על ילדיהם לנסות מאכלים חדשים

 

ניאופוביה - הינה ביטוי ל"פחד מחדש", המאפיינת ילדים רבים בנושא מזון.

הפחד מהתנסות ממאכלים חדשים לרוב מלווה גם בסקרנות עזה. אבל  אם יופעל לחץ להתנסוֹת ולטעום, עלולה התגובה להיות הפוכה ובכך יתעכב תהליך הלמידה. לעומת זאת, אם יתאפשר לילדים מרחב בחירה והתנסות, יגבר הסיכוי שסקרנותם תתעורר והם יבחרו בעצמם להתנסות במאכלים החדשים.

 

 

8. מיתוס: כדאי לגרום לילדים לאכול פחות קלוריות ביום

 

יצירת חסך במאכלים מסוימים או חסך קלורי בילדים, עלול ליצר,  בטווח הארוך, צורך בפיצוי באמצעות זלילה חסרת רסן ובעיות אכילה.  זאת בשל פירוש הגוף  את תחושת הרִיק כמצוקה ואפילו כחרדת מוות , העלולה לגרום לו להתגונן באמצעות  אכילת־יתר.

 

 

9. מיתוס: ילדים אינם יודעים מתי להפסיק לאכול ממתקים

 

באופן טבעי, ילדים מעדיפים אוכל מתוק. לפי הדיאטנית אלן סאטר, מידת הקושי שלהם לאכול פחות מהכמות שהם צריכים, שווה למידת הקושי שלהם לאכול יותר מהכמות שהם צריכים. לפיכך, הילדים הם המאזניים הטובים ביותר של עצמם וגם כשהמזון טעים מאוד הם יפסיקו לאכול כשיגיעו לתחושת שובע. ברגע שנקטלג מאכלים מסוימים אסורים, בהכרח נהפכם לנחשקים ובכך נעצים את האכילה מהם.

 

 

10. מיתוס: במידה והילד אינו אוכל מספיק, כדאי להתעקש ו"לפתות"  לאכול יותר

 

הורים רבים חרדים שמא ילדיהם אוכלים מעט מדי. חרדה זו עלולה פעמים רבות לגרום לעימות עם הילד. חשוב לזכור - ילד בריא אוכל כשהוא רעב. כל ילד רעב בזמנים שונים למאכלים שונים ולכמויות שונות. החרדה להתפתחותו התקינה של הילד עלולה לשבש את הקודים הטבעיים שלו לרעב ולשובע, ולהפוך את האוכל למערכה מול ההורה על גבולות, כוח ועצמאות.

 

 

11. מיתוס: לא רצוי להכניס הביתה מעדנים, חטיפים וממתקים

 

במאה ה־ 21 שפע הממתקים והפיתויים זמין לכול ואין כמעט דרך למנוע מהילדים את צריכתם. ילד שהוריו אוסרים עליו לאכול ממתקים יאכל אותם בגנבה ויסבול מתחושות אשם. לעומתו, ילד המוצף בשפע של חטיפים בלי גבולות עלול לאבד את תחושת הערך שלהם או לחלופין, עלול להשתמש בהם כדי לספק את הרעב שלו. יש למצוא את שביל הזהב שבין שני הקצוות, לאפשר את חופש הבחירה ולהימנע מיצירת חסך.  למה הדבר דומה? לפער בין הורות מתירנית חסרת גבולות ובין הורות נוקשה. כאשר נשאף דווקא לזו השמה גבולות אך מייצרת בתוכם גמישות.

 

 

12. מיתוס: מזון מהיר הוא מזון אסור לילדים

 

אין אוכל מותר ואין אוכל אסור. גם אין מזון מהיר שהוא בריא באמת. מאידך  המזון המהיר הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיינו. ולא הגיוני להגביל או לאסור. מה גם שמגיל מסוים אין לנו כל שליטה על מה הילד אוכל כמה ומתי. תפקידנו כהורים להוות מודל עבורם המאפשר את אכילתו בלי אשם וכעס אבל להותירו כאוכל שטותי, כפי שהוא באמת. כלומר לא להכשיר אותו בדרכים שונות כמו הוספת אומגה 3 או סיבים וויטמינים. אוכל מהיר לעולם יישאר רק אוכל מהיר.

 

 

13. מיתוס: שקילה מסייעת במניעת השמנה בילדים

 

אילו השקילה הייתה מונעת השמנה או מקדמת הרזיה, מן הסתם בעיית ההשמנה העולמית הייתה נפתרת! השימוש בשקילה בכלל ובילדים בפרט מעודד  דיאטות, התקפי הזלילה, שנאת הגוף, הפרעות אכילה והשמנה.

 

 

14. מיתוס: השמנה מהווה גורם סיכון להתפתחות מחלות כמו סוכרת מסוג 2, לחץ דם גבוה ומחלות לב

 

מחקרים רבים הוכיחו כי מחלות רבות קשורות לאורח החיים, אכילה לא־בריאה, היעדר פעילות גופנית ונטייה גנטית לריכוז שומן באזור הבטן אבל אין זה אומר שהשמנה היא הגורם למחלות אלה. היות והורדת משקל ושמירתו לאורך זמן הִנה מטרה כמעט בלתי־אפשרית להשגה, המעוררת נזקים נלווים רבים ברמה הפיזית והרגשית, מומלץ להתמקד באכילה בריאה ובפעילות גופנית יותר מאשר במשקל הגוף ובכך להבטיח בריאות מיטבית לאורך זמן.

 

 

15. מיתוס: ילדים שוכחים לאכול

 

ילד אוכל כשהוא רעב ומסיים כשהוא שבע. הרעב והצורך לאכול משתנים מילד לילד. יש שרעבים בתדירות גבוהה יותר ויסתפקו במנות קטנות, יש שיאכלו מנות גדולות בתדירות נמוכה יותר. יש שיאכלו מעט לאורך כל היום ויש שירבו לאכול  מסוימת. אבל ילד רעב – אוכל.

 

 

16. מיתוס: ילדים לא יעצרו משחק כדי לאכול

 

אכילה קשובה ומודעת הינה תוצר של חינוך להרגלי אכילה נכונים ועקבים. אין לצפות מילד לעזוב את עיסוקיו ולשבת ליד השולחן לארוחה מלאה ומוסדרת, במידה ולא "חונך" לכך. אכילה "אגבית" תוך כדי משחק,  אינה משביעה ואין היא משמשת תחליף לארוחה. תפקידנו כהורים לקבוע את מסגרת האכילה וליצור גבולות שיהפכו מוכרים גמישים ונגישים ואפשריים לילד.

 

 

17. אם ילד אוכל מאכל כלשהו, לא כדאי להציע לו מאכל אחר כדי שלא לבלבל אותו

 

חשיפה למגוון מאכלים היא שלב חשוב בתהליך ההתנסות וברכישת הרגלי האכילה. חשוב לא להציף את הילדים בשפע של אפשרויות

כדי לא ליצור בלבול: אך יחד עם זאת מומלץ לצד המאכלים המוכרים והאהובים, לחשוף את הילד למאכל אחד חדש בכדי לעורר את סקרנותו.

 

 

18. בנים נהנים מחילוף חומרים מהיר יותר מבנות, ולכן מותר להם לאכול יותר

 

ההבדלים בין בנות ובנים אישיים ומשתנים בתקופות שונות של תהליך הגדילה וההתפתחות ותלויים בגורמים רבים כמו גנטיקה, סגנון החיים ועוד. כל הכללה יש בה משום ביטול השונות הזאת. ההבחנה אינה בין המינים אלא בין ילד לילד.