אכילה קשובה, מתחילה בראש ובראשונה ביכולת לחוש רעב אמיתי, לספק אותו מתוך בחירה חופשית והנאה ולהפסיק לאכול כאשר חשים שובע. אכילה קשובה נמדדת אך ורק בתחושה הפנימית, ביכולת להרגיש את החופש, את השחרור מאשם, את האכילה הבריאה יותר ואת הבחירה.

 

הדרך אליה מורכבת משני שלבים עיקריים:

 

תהליך של התבוננות (observation)

התבוננות באכילה ובדפוסי המחשבה המנהלים אותה. זהו תהליך משולל שיפוט, מאשם ומביקורת, שבמהלכו לומדים להכיר את התנהגויות האכילה, כל אחד את התנהגותו שלו, ומגבירים בתוך כך את המודעות אליהן. התהליך ממוקד כולו ב"כאן ועכשיו", בלי לכוון לפעולה כלשהי. בשלב זה מתרחשת ההיכרות עם שפת המחשבות המנהלת ומורה לכל אחד מתי לאכול, מה לאכול, כמה ואיך להרגיש לגבי האכילה שלו ולגבי הגוף.

 

תהליך של קבלת המציאות (acceptance)

במקביל לתהליך ההתבוננות, מתחיל תהליך של קבלת המציאות (acceptance) כמות שהיא. הכרה שאנו שבויים בשפת הדיאטה המשבשת את האכילה, ושעלינו להשתחרר מפנטזיית הרזון. קבלת המציאות אינה ויתור אלא הזדמנות להניח לכל התפישות, האמונות והחוקים שעבדו כנגדנו, כדי לפתוח את הדלת ולאפשר לשינוי מהותי להתרחש.

 

קבלת המציאות מאפשרת להכיר בכמה עובדות: 

• לא חייבים להיות רזים כדי להיות בריאים ומאושרים

• קיימת שונות טבעית בין בני האדם, ולכל אחד יש נקודת שיווי משקל שונה הנגזרת מהגנטיקה שלו

• רק הגוף יכול לסמן לאדם מה נכון לו לאכול, כמה ומתי

• חיים פעילים בשילוב אכילה קשובה מביאים למשקל גוף יציב

• אכילה בריאה משתנה בהתאם למצבים, לרגשות ולתחושות פיזיות, היא מאפשרת הנאה גם מאוכל שטותי ומפנק, ואינה כרוכה ברגשות אשם

 

האכילה הקשובה

לא עוד "אין לי כוח רצון" או "לא התאפקתי" אלא "אני וההקשבה שלי לגופי". שפת האכילה הקשובה אינה מסמנת מטרות דמויות משקל או כמות קלוריות, מה שהופך את תהליך הלמידה למורכב יותר, אך מותאם אל נפש וגוף האדם. במהלך הלמידה, אנו לומדים לזהות את אותות הרעב והשובע, את הרעב הפיסי והנפשי ואת הדרכים לאכול בהנאה שלמה.